מעשה רקח על הלכות אישות ג:ה

ואם קדש בביאה וכו'. גיטין דפ"א ומ"ש וכן כל כיוצא בזה בשתי נ"א כ"י כתוב כן אחר או הרי את מאורסת לי ואח"כ כתוב או הרי את לי לאשה ומתיחד עמה וכו':

והמקדש בביאה מסתמא וכו'. בנ"א וכ"י אין שם תי' מסתמא וה"ה ושאר הפוסקים גרסי לה ועקר הדין בקדושין ד"י ואמרו נפקא מינה כגון שהערה בה ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר. וא"נ לכ"ג דקא קני בתולה בביאה ופירש"י א"נ לכ"ג אם מותר לקדש בביאה אי אמרת תחלת ביאה קונה מותר ואם סוף ביאה קונה נמצאת בעולה משעת העראה שלא לשם קדושין ואסירה ליה דכתיב בתולה מעמיו יקח ע"כ. וא"כ רבינו שפסק דסוף ביאה קונה ע"כ יוצא הדין דכ"ג אינו יכול לקדש בביאה גמורה וכן נמי במפרש שדעתו לקנותה בהעראה בעלמא וכו' הויה נמי מקודשת וכמ"ש ה"ה ז"ל והוא כעין דרך הריב"ם שהביאו התוס' ע"ע וכי היכי שלא הוצרך רבינו לפרש דין זה דממילא משמע ה"נ לא הוצרך לבאר דין הכ"ג לא בפרקין ולא בהלכות א"ב דפשוט הוא. ושוב מצאתי להמש"ל פי"ז ד"ה א"ב דין ט"ו שעמד בזה והצ"ע ע"ש:

תהיה מקודשת וכו'. בש"נ וא' מהם כ"י קדמונים נמצאת הוספה כאן ובין שבא עליה כדרכה או שלא כדרכה ה"ז מקודשת וכ"מ מגמ' ד"ט ובהרבה מקומות: