מעשה רקח על הלכות אישות ג:ב

נתנה היא וכו'. ברייתא מפורשת שם דף ה' ועיין להרשב"א ז"ל סי' תרי"ג ועמ"ש פ"ה דין כ"ב אך במ"ש רבינו בנתן הוא ואמרה היא ה"ז מקודשת בספק ק"ק דבג' אמרו ספיקא היא וחיישינן מדרבנן משמע דמה"ת אין כאן קדושין כלל אלא דחז"ל חשו להם ומדברי רבינו שכתב ה"ז מקודשת בספק משמע דספיקא דאורייתא קאמר ועיין להר"ן ז"ל שעמד במ"ש חז"ל בכל מקום בקדושין ה"ז ספק אם הכוונה דאורייתא או דחז"ל הוא דחשו להו ואין כאן ספק אלא מדרבנן ע"ע ולדעת רבי' נראה דלא היה גורס מדרבנן בגמ' והיותר נראה דמדכתב ה"ז מקודשת בספק ולא כתב ה"ז ספק מקודשת נראה דרמז לנו שספק זה אינו אלא מדרבנן ולהכי נמי דייק לכתוב בספק כלומר בספק חז"ל אך בנ"א כ"י מצאתי ה"ז מקודשת מספק ובשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' ס"ו דקדק בדברי הר"ן ז"ל דהויא ספק מקודשת משום דאמרה כן בשעת נתינה אבל אם אמרה כן אחר הנתינה לא הויא מקודשת כלל דהו"ל שתיקותא דלאחר מתן מעות דלאו כלום הוא ע"כ. וביארו רבינו פ"ה דין כ"ה: