מעשה רקח על הלכות אישות ג:יח

שליח האיש וכו'. דבר פשוט הוא ועיין מ"ש לעיל דין ג'. ומ"ש בספרים אם שליח האשה הוא וכו' בנ"א כ' אם שליח הוא שמקבל הקדושין אומר לו הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי והוא אומר לו וכו'. ומ"ש בס"ד או ארסתיה בנ"א כ"י נמחק. ומ"ש לאשה בנ"א כ"י נמחק. ומ"ש והיא מקודשת בש"נ כ"י נמחק:

וכן בכל הדברים וכו'. הלשון מגומגם מכמה אנפי חדא שמשמעות הענין לדמות דין העושה דבר ע"י שליח לעושהו בעצמו ורבינו כתב כדין שליח דמשמע להיפך ותו שכתב כדין שליח עם שליח דמאן דכר שמיה דשליח עם שליח הא כל דברי רבינו עד כאן אינו אלא בשליח אחד והול"ל כדין שליח עם משלח או איפכא דבזה איירי רבינו ואף אם כוונתו לאשמועינן כאן דין זה דכיון דשליח יכול לעשות שליח וקמ"ל דדינו שוה לאיש ואשה כי כן משמעות הדברים אכתי קושיא קמייתא לא מיתרצה אם לא שנגיה בדברי רבינו ונתלה הדבר בט"ס. ושוב זכיתי ומצאתי להרב בעל הטורים א"ה סימן ל"ו שהעתיק פסקא זו וסיים וכן בכל הדברים של הקדושין דין האיש עם השליח כדין האיש עם האשה וכו' ע"כ. וכ"נ שהיתה גירסת הרב"י שם ושלי"ת שנחה דעתי הקצרה: