מעשה רקח על הלכות אישות ג:יד

היתה הבת ספק בוגרת וכו'. קדושין דע"ט אתמר קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקדושי שניהם וכו' ואוקימו פלוגתייהו דקדשה אביה ביום תשלום הששה חדשים בבקר וקדשה היא עצמה בערב והקשו שם התוס' דאמאי אפליגו בהאי גוונא ליפלגו בקדשה אביה גרידא וכו' ותירצו דודאי לא פליגי בקדשה אביה לחוד דבההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרינן העמד אשה בחזקת פנויה כמו שהיתה קודם שקדשה והרי היא בוגרת לפנינו וכו' ע"כ. ויש לדקדק דאמאי לא הקשו ג"כ בקדשה את עצמה דוודאי לא פליגי דאל"כ תקשי להו נמי הא ואין כאן קושי כלל דודאי בקדשה את עצמה דהוייא מקודשת כיון שהיא בוגרת לפנינו ולולי שהכירה בעצמה שיצאת מרשות אביה לא היתה מקדשת עצמה בלא דעתו ולא נחלקו אלא משום שיש לחוש לקדושי אביה שקדשה בעודה תחת רשותו וכבר נודע מ"ש המפרשים ז"ל על פסקו של רבינו ע"כ: אכן ראיתי להרל"מ ז"ל שהקשה לרבינו דמ"ש היתה הבת ספק ר"ל כל שיש ספק בשנותיה אם עברו כבר ששה חדשים שבין נערות לבגרות וק"ק דאמאי לא אמרינן דאוקמי אחזקתה ולהוי נערה ובשלמא כשקדשה אביה לא אמרינן אוקמינן אחזקה והוי נערה ומקודשת משום דאיכא חזקה אחרת כנגד זו והיא חזקה דאוקמה אחזקת פנויה כדכתבו התוס' וכיון דיש שתי חזקות סותרות זו לזו הוי ספק מקודשת אבל כשקדשה עצמה לוקמא בחזקת נערה ואינה מקודשת וגם חזקת פנויה מסייעת לזה וכו' ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין מאי קאמר דיסוד זה שייסד לאוקומה אחזקה דפנויה אינה כלל והוא ז"ל נסתייע מדברי התוס' ומי הגיד לנו דלעולם אמרינן בסתם העמד אשה זו בחזקת פנויה שהרי התוס' הכריחו דמודה שמואל בקדשה אביה לחוד דאינה מקודשת משום דאית לן למימר העמד אשה אחזקת פנויה והרי היא בוגרת לפנינו כלומר דהרי היא בוגרת לפנינו אהני לן לאלומי חזקת פנויה דמהנך תרתי לית לן למיחש לקדושי אביה כלל אמנם אלו לא היתה בוגרת לפנינו לא היו כותבים ז"ל דאוקמא אחזקה דפנויה דאדרבה מיום לידתה הרי היא ברשות אביה ודאי ואין מוציאה מחזקה זו אלא חזקה אחרת גדולה מזו להכי פריך בגמ' אימת אלימא בתוך ששה בהא לימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה וכו' ל"ץ בקידש בההוא יומא דמשלם ששה רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת וכו' ואפסיקא הלכתא כרב וכו' הרי דכח הרי היא בוגרת לפנינו כלומר בעת שנתקדשה אלים להוציאה מתחת רשות אביה ולא ניחוש לקדושיו כיון שנתקדשה ע"י עצמה בזמן שהיא ודאי בוגרת הא לאו הכי כל אפיא שוין בקידושי אביה וראוים לחול ואפילו שמואל דחושש לקדושי שניהם אינו אלא משום דהרי היא בוגרת לפנינו

ויש לחוש דגם מהבקר באו הסימנין והרי היתה בוגרת בעת שקדשה אביה או לא היתה וקדושי אביה הם שחלו וא"כ כשהיא ספק במספר שנותיה ויש לה סימנין ע"כ בין שקדשה אביה בין שקדשה עצמה מידי ספק לא יצאנו בשניהם כיון דאפשר שהשתי שערות שהביאה הם סימני נערות ועדין לא הגיעה לבגר או אפשר דהגיעה דכבר כתב רבינו בריש פ"ב דשתי שערות בעינן לסימני נערה והן הן סימני בגרות במשלם שניה דהיינו י"ב וששה חדשים וזאת הבת ע"כ מצאנו לה הסימנין אכן נסתפקנו בשנותיה דאם אין לה סימנין אין כאן שום ספק דלעולם היא קטנה כמו שמבואר בדברי רבינו בריש פרק הקודם וכיון שכן שפיר כתב רבינו דהרי היא מקודשת מספק ואין בדבריו שום קושי כלל ועיקר.

יש לאיש וכו'. משנה שם דמ"א ועיין לרבינו שם ובשו"ת מהריט"ץ סימן רל"ו.

אומר אדם וכו'. בשתי נ"א כ"י כתוב ואומר אדם ועיקר הדין שם די"ט וכתבו המפ' ז"ל דאין זה מתורת שליחות דאין שליחות לקטן והתוס' ז"ל כתבו דאף דקטנה אין לה יד לזכות כיון שאביה אמר לה הו"ל דעת אחרת מקנה לה ומהני אפי' בדאורייתא ע"כ ועיין להמש"ל: