מעשה רקח על הלכות אישות כג:יג

איש ואשה וכו'. מרן הקדוש הביא משם הריב"ש ז"ל דלרבותא נקט עמדו וקדשו וכ"ש בשעת נישואין וכו' והוכיח כן ממ"ש רבינו פי"א דהל' מכירה וכו' ע"כ. ושם כתב רבינו וז"ל ומפני מה הפוסק עם אשתו שיהיה זן את בתה חייב לזונה מפני שפסק בשעת נישואין וקדשה דומה לדברים הנקנין באמירה ע"כ מדכתב ז"ל מפני שפסק בשעת הנישואין דקדק ז"ל דאף בשעת נישואין מהני אך יש לגמגם בדבר חדא דהתם אינו אלא אגב ועוד דאם איתא למה לא הזכיר נישואין כאן בפרקין ולפחות היה לו להזכיר אפילו קדושין והוה משמע דכ"ש נישואין מלבד דיש לצדד ולומר דדוקא קדושין קאמר דשייך הטעם האמור בגמרא דבההיא הנאה דקמחתני אהדדי גמרי ומקני אהדדי משא"כ אחר הקדושין דכבר הם מחותנין ועומדי' תו לא שייך טעמא דבההיא הנאה וכו' דכבר נתקשרו ויחדיו ידובקו וכיון דיש פנים לומר כן הוה אפשר שפיר לומר דנישואין דכתב רבינו בהלכות מכירה לאו דוקא אלא ר"ל קדושין וסמך לו אמ"ש בפרקין שהוא עיקר הדין וכן זכיתי ומצאתי בספר דינא דחיי עשין מ"ח דף מ"ד ע"ג והוסיף ז"ל דבזמן רבינו היו נוהגים נישואין וקדושין בהדי הדדי ע"כ וכן הוא המנהג גם בזמנינו ברוב העולם כמבואר וכן יש לדקדק עוד ממ"ש רבינו בדין דלקמן שכתב ובנישואין הראשונים וכו' ומרוב שמחתו בנישואין ראשונים וכו' דמשמע קצת בדברי הרב ז"ל דבזמנו היו נוהגים לקדש ולהשיא בשעה אחת ומ"ש בס"ר ופסק האב האחד נראה דכוונתו לאבי הבן וכלפי אבי הבת שהזכיר תחילה ויותר נראה להגיה האב האחר בריש ומ"ש רבינו ובנישואין ראשונים שדעתו של אדם וכו' נראה מדבריו דבין לבן בין לבת לא אמרינן הן הן הדברים הנקנין באמירה אלא בנישואין ראשונים דוקא וכן משמעות דברי הירושלמי שם שהביא ראיה ממ"ש ר' חנינא המשיא את בנו בבית זכה בבית ובלבד מן הנישואין הראשונים וכלומר דכי היכי דגבי נישואין ראשונים קנה הבית מרוב שמחתו ה"נ קנה בדברים בעלמא בין לבן ובין לבת דלהאי מלתא לחוד איתקוש אהדדי ע"ש בירושלמי ולפ"ז צ"ל דמ"ש במכילתין דף ק"ב בההיא הנאה דקמתחתני אהדדי גמרי ומקנו אהדדי דלא נאמר זה אלא בנישואין ראשוני' דוקא ודו"ק כי הוא מוכרח לדעת רבי' כ"כ הה"מ בפ"ו דזכיה ומתנה ועיין מה שאכתוב לקמן בע"ה: