מעשה רקח על הלכות אישות כב:לה

הורו הגאונים וכו'. הנה רבינו בפרק כ"ג דין י"ז כתב וז"ל מנהגות רבות יש בנדוניא יש מקומות שנהגו שיכתבו בכתובות הנדוניא יתר על דמיה וכו' ויש מקומות שנהגו לכתוב פחות וכו' ויש מקומות שנהגו לכתוב שוה בשוה וכו' והנושא סתם כותב ונותן כמנהג המדינה וכו' ע"כ נמצא כפי זה שבכל מקום האשה מכנסת הנדוניא שהם נכסי צאן ברזל לבעלה ושייך שפיר לומר בהם דאם היו הבלאות קיימין והיו עושין מעין מלאכתן וכו' שהוא מ"ש כאן שזה נוהג בכל מקום כלומר בין במקום שנהגו לכתוב בפחות או ביותר או בשוה דין ההשבון כשהנכסים בעין ועושין מעין מלאכתן שוה בכל מקום והוצרכתי לזה לפי שראיתי למרן הקדוש שכתב דמ"ש רבינו ומנהג פשוט הוא זה וכו' שזה היה בדורותיו ובגלילותיו ולא שפשט בכל העולם וכו'. והביא מ"ש רבינו בפרק כ"ג כנז"ל וכו' ע"כ ולא ידעתי מהו דנראין דברי רבינו פשוטין וקיימין כדבר האמור אך לענין פחת הנכסים אם לא היה זה בזמנו זה אינו מעלה ולא מוריד אם אחר זמן רבינו נשתנה המנהג וחזרו לדין הגמ':

וכל הנושא. בכ"י שכל הנושא:

ויש לבעל וכו'. שם דף פ' איתתא דעיילא ליה לגברא תרתי אמהתא אזל גברא נסיב איתתא אחריתי עייל לה חדא מנייהו וכו' ומסיק משום רווח ביתא והא קא רווח ופי' רש"י תרתי אמהתא שפחות מלוג היו ולא שמאתם לו בכתובתה עייל לה חדא מנייהו לשרת לשניה והא קא רווח שאף עתה עושה היא צרכי הבית ע"כ. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש דנכסי מלוג היו וכו' דהא ודאי אף בנכסי צ"ב הדין כן הוא וכמ"ש רבינו ואין לומר דמעשה שהיה כך היה דלשון עיילא ליה משמעותו בין נכסי מלוג בין נכסי צ"ב ואיך שיהיה מבואר הדבר דרבינו חולק עוד עם פירוש רש"י בפירוש עייל לה חדא מנייהו דלפירוש רש"י משמע דדוקא בבית אחד קאמר אבל אם ירצה להניחה בבית אחר עם האשה האחרת אסור דהא ליכא רווח ביתא ולדברי רבינו דוקא בעיר אחרת אסור אבל באותה העיר שרי בכל גווני עוד נראה שחולק רבינו עם פי' רש"י דרבינו דייק בדבריו שכתב שיהיו משמשין אותו בבית אשה אחרת דמשמע דוקא אותו ולא אותה ורש"י ז"ל פירש לשרת לשנייה דמשמע אף שאינה משרתת אותו ויש שיטות אחרות בדין זה עיין להרא"ש והרב"י א"ה סימן פ"ה: