מעשה רקח על הלכות אישות כב:לד

האשה שהכניסה וכו'. שם דף ע"ט אמר רבא אמר רב נחמן הכניסה לו עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ודקל לפירותיו אוכל והולך עד שקבלה הקרן א"ר נחמן עיילא ליה גלימא פירא הוי מכסי ביה ואזיל עד דכליא כמאן כי האי תנא דתניא המלח והחול ה"ז פירות פיד של גפרית מחפורת של צריף ר"מ אומר קרן וחכ"א פירות ופי' רש"י עז לחלבה לאכול חלבה לגיזותיה הן עיקר שלה להכי נקט להו וה"ה דשקיל חלב וולדות אוכל והולך דגבי בהמה איכא עורה וגבי תרנגולת איכא נוצה וגבי דקל כשיבש איכא עציו וכו' ע"כ. משמע להדיא מדבריו דעיקר העז וכו' היא של האשה להכי הוא אוכל הפירות דאם אין לה אלא החלב והגיזה וכו' צריך ליקח בהם קרקע והוא יאכל הפירות וזה נראה להדיא ממ"ש דגבי בהמה איכא עורה וכו' ונמשך אחריו הרא"ש והטור ז"ל א"ה סי' פ"ה והרב"י בש"ע פסק כדברי רבינו ותמיהני מהרמ"א ז"ל למה לא הזכיר סברת הרא"ש והטור בשם י"א והנה טעמו של רש"י ז"ל מבואר מדתנן התם פירות התלושים מן הקרקע ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות המחוברין וכו' ואם עז לחלבה הוי במציאות שאין העז שלה אלא החלב וכן אנך מאי שנא מפירות תלושין וכו' דבכלהו ילקח בהם קרקע וכו' ותו דאם איתא הכי כליא קרנא אלא ודאי דגם העז שלה ולרבינו צ"ל דשאני פירות תלושין ומחוברין דודאי כליא קרנא אז באותה העת משא"כ בעז לחלבה וכו' שבכל עת וזמן מתחדשין לו לא מקרי כליא קרנא ודו"ק:

הכניסה לו. בכ"י לו נמחק: