מעשה רקח על הלכות אישות כב:ל

הרי שנמצאו וכו'. בירושלמי פרק מציאת האשה אמרו גבי מציאת האשה לבעלה כדי שלא תהא אשה מברחת זהובים מבעלה ואומרת מציאה מצאתי והקשו גם במתנה נימא הכי ותירצו קול יוצאת למתנה ואין קול יוצאת למציאה ע"כ והרבה יש לעמוד על לשון זה של הירושלמי ועיין ביאורו בספר התרומות שער ו':

ואם אמרה ע"מ כן וכו'. הנה ראיתי להרב מהר"א די בוטון סי' רכ"א שהקשה דרבינו סותר דברי עצמו ממ"ש כאן למ"ש ספ"ב דמלוה ולוה ששם מבואר בדבריו שכל מה שנמצא ביד האשה הוא בחזקת הבעל עד שתביא ראיה וכו' דמשמע שמחזיק הכל לנכסי מלוג וכאן כתב שיאכל פירותיו עד שתביא ראיה דמשמע שהגוף הוא לאשה וא"צ להביא ראיה אלא להפקיע הפירות והאריך ז"ל בדבריו וכתב די"ל דמ"ש בפרקין הוא כשהיא שותקת או שאומרת במתנה נתנו לי אבל אם אומרת במתנה נתנו לי ע"מ שאין לבעלי וכו' כיון דודאי משקרא וכו' לא מהימנינן לה והוי שלו לגמרי וכו' ע"כ. והרואה יראה כמה מגומגמים הם דברים אלו דעיקר קושיתו אינה אלא כמ"ש כאן רבינו שהבעל יאכל פירות והוא כתב שהכל לבעל אפילו הקרן ועוד שרבינו כתב להדיא שאומרת ע"מ שאין לבעלי רשות בהם וכו' והוא כתב שהיא שותקת וכו' ודבריו ז"ל שגבו ממני הרבה אך לעיקר קושייתו י"ל דהתם הביא הדין בסתם וכלומר שהיא טוענת שהם שלה סתם וכיוצא וכדמשמע מסתמיות דבריו אך אם טוענת שבמתנה ניתנו לה הרי ביארו במקומו כאן דמתנה שאני דקול יש לה ומה שאינה נאמנת כאן באומרת ע"מ שאין לבעלה רשות בהם הוא מפני שבעיקר המתנה אה"נ דיש לה קול אבל בענין התנאי אין שייך קול בה ולכך בזה הפרט הוא דאינה נאמנת ודו"ק ועיין להרב"ש סי' פ"ה שעמד הרבה בדברי רבינו והה"מ ז"ל: