מעשה רקח על הלכות אישות כב:לא

אמרה לו וכו'. הה"מ ז"ל נ"ט משום דאינה מעיזה פניה בפני בעלה בכל דבר שהוא יודע האמת וגדולה מזו נתבאר פ"ד שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה שאינה מעיזה וכו' ע"כ. ולעד"ן אדרבה דוקא התם שמפקעת עצמה ממנו לגמרי אלימא העזתה ולכך היא נאמנת ותדע דהפוסקים ז"ל כתבו דדוקא באומרת גרשתני היא נאמנת מהך טעמא גופה וה"ה ז"ל הול"ל דה"ה וכו' ודע דהרב בית שמואל בא"ה סי' פ"ה הקשה על ה"ה דהא קי"ל במקום הנאת ממון אמרינן דמעיז כמ"ש רי"ס י"ז ותירץ דס"ל להחזיק מה שבידה שאני וכו'. ואחרי המחילה הראויה הסברא מנגדתו דלהחזיק מה שבידה מעיזה ומעיזה שלא להוציא מידה משא"כ להוציא מזולתה דודאי אינה מעיזה ויותר נראה מ"ש שם דשאני גבי אשה עם בעלה וכו' אך אכתי ק"ק מהשבועה שהטמינה רבינו דלפי טענתה לא היתה צריכה שבועה ועוד דומיא דאומרת לבעלה גרשתני וכו' ויש לישב: