מעשה רקח על הלכות אישות כב:כט

המוכר קרקע לאשתו וכו'. ב"ב דף נ"א אמר רבא הלכתא המוכר שדה לאשתו לא קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ופריך תרתי (פירש"י שני דברים של רבא סותרין זה את זה לא קנתה משמע לא גוף ולא פירות וכו' והבעל אוכל פירות משמע שקנתה גוף הקרקע וכו' ע"כ) ל"ק כאן במעות טמונים כאן במעות שאינם טמונים דאמר רב יהודה מעות טמונים לא קנתה מעות שאינם טמונים קנתה ע"כ. ורבינו הוסיף במעות טמונים שהבעל יאכל הפירות נראה דה"ט דכיון שהבעל אינו יכול לטעון בריא והיא אומרת במתנה נתנו לי היא נאמנת וכמ"ש רבינו בדין הסמוך לו ואף שרבינו פסק בסוף פרק ב' דמלוה ולוה בדין האיש שלוה מאשתו ואח"כ גירשה שאין לה עליו כלום עד שתביא ראיה שהם מנדונייתה (שהכוונה לענין הפחת שאם יטעון שפחתו נכסי מלוג שלה יכולה לטעון עליו שאלו הם ולא אותם שהיו בידו ונמצא שצריך הוא לשלם ודו"ק). שמשמע בין שהיו אותם המעות ידועים לבעל בין שהיו טמונים וכמ"ש שם מרן ז"ל שאני התם שעתה בעת ההשבון היא טוענת כן ואז הם חוץ מרשותה דהבעל הוא מוחזק ואף שבדין המתנה ג"כ טוענת כן בזמן שהם חוץ מרשותה מ"מ היא נותנת לו הפירות משא"כ בהלואה שאין כאן כי אם הקרן דהא פירות אינה יכולה לטעון דהוי רבית גמור ודע שה"ה ומרן ז"ל האריכו בדין זה וגם הרל"מ ז"ל ומן האמור יתבאר הכל וע"ע להרב"ש סי' פ"ה ס"ק כ' בדברי הה"מ ז"ל ותלי"ת שכיוונתי לדעתו ז"ל קחנו משם ומ"ש רבינו בדין מעות טמונים וכו' נראה דה"ה אם קנתה חפצים מבעלה דלא קנתה אלא ילקח באותם המעות קרקע והוא יאכל הפירות וכ"כ הר"ב כנה"ג א"ה סי' פ"ה בהגהת הטור סעיף כ"ג בשם הרשב"א סי' תתק"ו ע"ע אף שמ"ש שם סעיף כ"ו בשם מהר"י מינץ סי' י"ז נראה בהפך שכתב דאם מכר לה מטלטלין ליכא למימר לגלויי הוא דעביד ע"כ ואין לחלק מחפצים למטלטלין שהרי הרשב"א שם הביא ראיה מדברי רבא הנזכרים לעיל ע"ע: