מעשה רקח על הלכות אישות כא:ט

האשה ששברה וכו'. דין זה מבואר בירושלמי דכתובות שיברה את הכלים מה את עביד לה כשומרת חנם או כשומרת שכר מסתברא ניעבדינה כשומרת שכר אמרין אפי' כשומרת חנם אינה דאם נאמר כן אין שלום בתוך ביתו לעולם ע"כ וזה הוא מ"ש רבינו ואין זה מן הדין דהיא כשומרת שכר וחייבת אלא שיש לדקדק למה פי' רבינו בעת שעושה מלאכותיה וכו' דמשמע דאם לא היתה עושה אלא ששברתם בדרך העברה וכיוצא שהיא חייבת וזה מנא ליה ואולי נ"ל מדחזינן שהיו רוצים לעשותה כשומר שכר לכך חילק בין עוסקת בשעת מלאכה ללא וזו נר' כוונתו ממ"ש אלא נמצאת נמנעת ונזהרת מרוב המלאכות כלומר אם נחייב אותה בשעת מלאכה וכו' ובס' ידי אליהו ז"ל כתב דאין ספק דשעת מלאכה שכתב רבינו לאו דוקא והשגרת לישן הוא שהרי בירושל' שמשם הוציאו דין זה סתם אמרו ע"כ ולעד"ן כמו שכתבתי וגם הרב"י בש"ע העתיקו כדברי רבינו וכן מוכח ממ"ש רבינו פ"ב מהלכות שאלה דין ז' דהבעל ששאל מאשתו הוי שאלה בבעלים וכתב שם הה"מ שבכל זמן האשה עמו במלאכתו ע"כ דמשמע אבל הוא אינו עמה במלאכתה בכל זמן וכ"כ הרב"י ח"מ סי' שמ"ו וגם בהשגת הראב"ד נדחק שם קצת אך שבאמת דברי הראב"ד מוקשים טפי ע"ע: