מעשה רקח על הלכות אישות כא:י

כל אשה וכו'. כבר הה"מ ביאר דעת רבינו ומרן הקדוש ג"כ הצילו מקושיית הטור ז"ל וביארו יותר בב"י ס"ס פ'. אמנם ראיתי למהרש"ל בס' יש"ש דבב"ק סי' כ"א שהבין מדברי רבינו דבעלה עצמו הוא שכופה אותה בשוטין וכתב שדבריו בטלין נגד דברי הראב"ד ז"ל מההיא דר"י בר חנינא פ' אעפ"י דקאמר אף מורדת ממלאכה הויא מורדת וכו' ע"כ ומלבד שעם דברי מרן הקדוש ז"ל אין כאן שום קושי אחרי מחילה הראויה מי הכריחו להבין בדברי רבינו דבעלה מצי להכותה הלא רבינו כתב כופין אותה ועושה אפי' בשוט ולשון כופין אותה וכו' לא קאי לבעל כלל אלא לב"ד דאל"כ הול"ל כופה אותה בלשון יחיד וגם מה שהכריח מדברי הראב"ד ז"ל אינו ענין לנדון של להכות הבעל לאשתו וכו' דאף שהדין אמת אין הנדון דומה לראיה דכוונת הראב"ד ז"ל דייסור זה דשוטין שהוא דרך ביזוי גדול ואמיץ מעולם לא נשמע להנשים ובפרט על דבר זה ואף אם נאמר שהוא היה גורס בדברי רבינו כופה אותה בלשון יחיד אין הכרח לדינו מדברי הראב"ד כאמור: