מעשה רקח על הלכות אישות כא:ח

כל מלאכות וכו'. שם מימרא דר"י בר חנינא א"ר הונא וכו' ותני תו ומזיגת הכוס שמואל מחלפא ליה דביתהו בידה דשמאלא אביי מנחא ליה אפומא דכובא רבא אבי סדיא רב פפא אשרשיפא ופי' רש"י דבימי ליבונה קאמר ולדעתו ז"ל הדברים כפשוטן דמחלפא ליה דקאמר היינו מיד ליד ממש וכבר כתבו התוס' דנוהגים לטבול אחר שפסקו מלראות לאכילת טהרות ושוב היו מונין ז' לימי ליבון דאל"כ כל מה שאסור בימי נידות אסור ג"כ בימי ליבון והר"ן ז"ל פי' דמחלפא ליה ר"ל שהיתה מנחת באיזה מקום וגם היתה נוהגת שינוי זה להניחו בידה השמאלית נ"א שהיתה פושטתו לידו בידה השמאלית עי"ש נמצא דלדעת כולם בין בימי נידות בין בימי ליבון כל עוד שלא טבלה אסורה להושיט הכוס מידה לידו בשום פנים בעולם ולכך כתב רבינו דמניחתו על הארץ או על הכלי או על השלחן ולא הצריך שינוי היד ג"כ כדביתהו דשמואל דבאמת בשינוי זה סגי וההיא דשמואל מלתא יתירתא הוא דעבדא או דלא קי"ל כוותיה אלא כהנהו אמוראי דרבים נינהו לגביה והרמ"ך ז"ל בכ"י השיג על רבינו וז"ל וכוונתו מדלא אסר אלא הושטת הכוס משמע דשאר דברים שרי וכמ"ש הה"מ וכן כתב הר"ן ז"ל אך רבינו ביאר בס"פ י"ב דא"ב דימי נידות וימי ליבון שוים בכל והיינו כנ"ל דכל עוד שלא טבלה הרי היא בנדתה ובאמת שק"ק לפרש דרבינו יתיר שום הושטה מיד ליד כיון שהוא מהסוברים דנגיעת הנידה הוי מדאוריית' כמבואר פכ"א דא"ב ולמה לא ניחוש שמא יגע בבשרה ואולי דאין לחוש כיון שאין האיסור אלא כשהוא בדרך תאוה והנאה כמבואר שם אף שלקוצר דעתי רבינו דבר בהווה וקאי להמלאכות שהאשה חייבת לבעלה אבל הה"נ דהכל אסור להושיט מידה לידו או להפך והכי מסתברא דהכירא מיהא בעי ודו"ק: