מעשה רקח על הלכות אישות כא:ג

המדיר את אשתו וכו'. הנה הטור ז"ל בי"ד סי' רל"ה פסק דבהדירה ז' ימים שלא תעשה מלאכה יוציא ויתן כתובה מפני שהוא סבור סתם הדרה היינו מתשמישו כלומר שתלה הנדר בהנאת תשמישו וז"י הוי סתם הדרה דהא אם פירסה נדה תשב ז' ימים בעל כרחה אך לדעת רבינו דסתם מדיר היינו שהוא אוסר הנאתו עליה כמ"ש הרב המגיד פי"ב דכ"ד ופי"ג ד"י ע"ש לא נתבאר כמה זמן ידירנה ממלאכה כדי שנאמר יוציא ויתן כתובה דלא יעלה על הדעת שאם הדירה שנים או שלשה ימים שיוציא ויתן כתובה וגם לא מסתבר דכל ימיה קאמר ואם אמר לכמה שנים ישתנה הדין ברם חזינא ליה לרבינו לעיל פי"ב דין כ"ג שכתב וז"ל המדיר את אשתו מליהנות לו בין שפירש עד זמן פלוני בין שלא פי' אלא סתם ממתינים לו ל' יום אם תמו ימי נדרו או שלא תמו והתיר נדרו ה"ז מוטב ואם לאו יוציא ויתן כתובה וכו' ע"כ מתוך לשון זה משמע פשוט דאפריקא בעיין דבין בהדירה סתם שלא תעשה מלאכה בין שפירש לאיזה ימים עד ל' יום אין רשאי להוציא וכיון שכן ק"ל טובא על הה"מ ז"ל שכתב בדין זה ולא נזכר בגמרא כמה זמן יהיה ההדרה ע"כ כלומר שהדבר בספק שקול והרי הדבר מבואר ממ"ש רבינו לעיל והה"מ גופיה שם ואפשר דהכא שאני מטעם זימה ובכל דהו יש לחוש הרבה משא"כ הנך דלעיל ולכך נסתפק הה"מ ז"ל או אפשר שדעת הה"מ לומר דבגמ' הוא דלא ביארו זה כמ"ש בדינים אחרים שהביא רבינו פי"ג ע"ש אך דעת רבינו מבוארת כמו שהקדים לעיל פי"ב ודו"ק:

וכן כל אשה וכו'. שם ס"א אמתניתין דארבעה יושבת בקתדרא אר"י בר חנינא א"ר הונא אע"פ שאמרו יושבת בקתדרא אבל מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו ע"כ וכ' הה"מ ז"ל דהוא מפרשה כך אעפ"י שמן הדין היה ראוי שתשב בקתדרא כמו ששנינו במשנתינו אבל מוזגת וכו' ע"כ והנה רש"י ז"ל פי' על הך דרב הונא והצעת המטה דקאמ' היינו פריסת סדין ולבדין דבר שאינו טורח ומשום דמילי דחיבה נינהו וכו' ולא דמי להצעת המטה דמתני' דהוי דבר של טורח וכו' ע"כ וכלומר דשלש אינה מצעת לו המטה דקתני מתניתין היינו דבר של טורח כגון הכרים וכיוצא וכ"ש ארבע ודברי רב הונא הם בפריסת הסדין שהוא דבר של חיבה דאפי' בארבעה יש לה לעשות זה משום חיבה עוד פי' רש"י ז"ל דאף זה אינו דרך כפיה אלא דרך עצה טובה שחז"ל הנהיגו בישראל ע"כ ובשניהם נראה דפליג רבינו דהא מדכתב דמלאכות אלו עושה אותן היא בעצמה וכו' דמשמע דרך כפיה קא אמר משא"כ במשמשת לפני אביו או בנו דקתני ג"כ בברייתא דאינו כופה וכו' וכ"נ מדברי הה"מ לקמן ד"ה יש מלאכות וכו' שהזכיר בזה לשון חיוב אך כל זה יש לדחות והה"נ דבהא ס"ל כפי' רש"י דאינו אלא דרך עצה טובה וכו' אך בהצעת המטה נראה ודאי דפליג דהרי לא ביאר וסתם וכתב דמצעת לו את המטה לזה בא הה"מ לומר דהכי פירושו דמאי דקתני מתני' יושבת בקתדרא ר"ל היה ראוי וכו' וכן מאי דקתני ואינה מצעת לו את המטה כלומר דלפי מה שהכניסה לו היה ראוי זה אך אינו כן וכו' והצעת המטה דמתני' ודרב הונא הכל אחד. ברם חזינא למר"ן כ"מ לקמן ד"ה הכניסה לו שתי שפחות וכו' שנראה מדבריו דהא דרב הוא פליגא אמתני' ומשום דקי"ל כר"א דאמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר מינה דאידחיה נמי הא דמתני' דהכניסה לו שלש אינה מצעת לו את המטה וכו' ואם זאת היתה כוונת מר"ן הקדוש קשיא לי טובא חדא דהיה לו להזכיר תחילה מ"ש הה"מ כדרכו בכל המקומות ובפרט היכא שהוא חולק עליו ותו דאם איתא דרב הונא פליג את"ק ופוסק כר"א היה לו לסתם תלמוד' לקבוע דברי רב הונא שהוא אמורא ע"ד ר"א שהוא תנא מלבד דפשטן של דברים נראה שאינו חולק על הת"ק כלל אלא מוסיף ומפרש דבריו דקתני אף על פי שאמרו יושבת בקתדרא וכו' שהוא לשון המשנה ואיך נאמר שהוא חולק ואם נוכל לדחוק בדברי מרן ולומר דכוונתו כמ"ש הה"מ ז"ל יתישב הכל ולומר דרב הונא הוא מפרש ומוסיף על הת"ק שזהו פשטן של דברים כפי סדרן של רבינא ורב אשי מסדרי התלמוד ומה שלא הזכיר הא דשלוש היינו מטעם דרב הונא מפרשה דמן הדין והראוי ואינה עושה בצמר דקתני כבר נפסקה הלכה בגמרא כר"א ובאמת בקצת דוחק יכולים לסבול פירוש זה דברי מרן ז"ל למעיין בהם ודע שהתוס' שם דף ד' ד"ה והצעת המטה וכו' כתבו דיש ספרי' דלא גרסי במשנה ומצעת לו את המטה אלא ומצעת המטה ור"ל דמצעת כל מטות שבבית וכדרב הונא גרסי ומצעת לו כלומר מטתו לבד ובהכי אתי שפיר גם י"מ דמתני' דקתני מצעת היינו אריגת המטה בחבלים וכו' והא דרב הונא הם הכרים לבד וגם בזה אתי שפיר אך רבינו ס"ל כדאמרן ופשוט הוא ועיין להמש"ל שהאריך בסברת הפוסקים ז"ל והרמ"ך השיג על רבינו בדין ז' ובמ"ש מתורץ הכל ע"ש:

אבל אינה עומדת ומשמשת וכו'. שם ולא חילק רבינו לסמוכין על שולחנו או לא וכן דעת הפוסקים ז"ל זולתי הר"ן ז"ל שכתב דהכא דוקא באין סומכין ע"ע: