מעשה רקח על הלכות אישות כא:ב

דחקה עצמה וכו'. יש בכלל זה מהירות וזירוז המלאכה א"נ שעושה בלילה ג"כ בשעה שדרך בני אדם לישן ועיין להרא"ש ז"ל ולא הקדים רבינו בפי' השיעור שיש לה לעשות כדי שנאמר עליו דחקה עצמה וכו' וגם בכתובות דס"ד תנן וכמה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהם עשר בגליל וכו' ורבינו סבור דהכל לפי המנהג ולפי ראות ב"ד וכן נראה ממ"ש בפי' המשנה דנדרים דפ"ה וכיון שכבר הקדים רבינו דהכל כמנהג המדינה וכו' מינה משמע גם אשיעור ודקדק עוד רבינו לכתוב יותר מן הראוי לה ולא כתב יותר סתם לכלול בזה בעיות רבינא שם דס"ו אם עשתה ג' או ד' מלאכות בבת אחת ופרש"י שהיתה שומרת קישואין וטווה ומלמדת שיר לנשים בשכר ומחממת ביצים או תולעי משי בחיקה ע"כ ובזה תתורץ השגת הרמ"ך וז"ל בכ"י וע"ש להתוס' שם ועמ"ש מרן ז"ל ועיין בס' ד"ד דף ק' והכנה"ג אה"ע סי' פ' בהגהת הב"י:

אינה יושבת לבטלה וכו'. נראה פשוט לדעת רבינו דמעשה ידיה לבעלה כמ"ש בראש הפרק ולא עדיפא זאת האשה מדחקה עצמה וכו'. שו"ר להר"ן והרשב"א ז"ל שנחלקו בזה ולדעת רבינו מסתברא כמ"ש.