מעשה רקח על הלכות אישות כא:טז

האשה שנתגרשה וכו'. שם דף ס' כי אתא רמי בר יחזקאל וכו' ומלבד מ"ש הה"מ ומרן ז"ל עוד י"ל דקרוב לומר דאילו הוה שמיעא ליה לרב שימי בר אביי הא דרמי בר יחזקאל לא היה פוסק כר"י כיון דטעמיה דשמואל מסתבר טפי והמעשה מצד עצמו ג"כ מוכיח שהכל תלוי במכירה ועיין בס' בתי כהונה שהעמיק הרחיב בביאור הסוגייא לדעת רבינו ומדכתב רבינו אין מפרישין אותו מאמו ולא כתב אין מפרישין אותו ממנה משמע קצת דאם אשה א' מינקת בנה של חברתה ושוב ממאנת להניקו אף שמכירה אין מכריחים אותה להניקו דדוקא גבי אמו הוא דקפדינן אכן כיון דאמרינן בגמרא דאפילו בבן סומא הדין כן משום שהוא מכירה בטעם החלב ובריחה מעתה מי מפיס דדוקא באמו אמרינן הכי ועיין למהר"י מינץ סי' ה' ולריא"ז בסוגיין ודע שנחלקו הפוסקים ז"ל בגרושה או אלמנה והיא מינקת שרוצה לחזור אצל קרוביה לעיר אחרת אם שומעים לה משום סכנת הוולד ורובם ס"ל דחוששין וכופין אותה לישב שם עד שיגמל ועיין להכנה"ג סי' פ"ב: