מעשה רקח על הלכות אישות כא:יז

שלמו לו חדשיו וכו'. ואחר שש שנים וכו'. מפשט הלשון משמע דאפי' אחר שש אין כח ביד האב להוציא בנו מאצל אמו כמשפט הלשון וכ"כ הרב אלשיך ודלא כהמבי"ט סימן קס"ה ועיין להכנה"ג סי' פ"ב.

והבת אצל אמה לעולם. בכתובות דק"ב ומייתי עובדא התם דשחטו היורשת כדי לירש הם אשר מכאן למדו הפוסקים ז"ל דביורש יש לחוש שיהרוג את הקטן כדי ליורשו והזכירו רבינו להדיא בפ' מי שאחזו אמתניתין דהרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וכו' וכאן השמיטו אולי חזר בו דבאמת אין השכל מחייב שניחוש להריגת נפש אחת מישראל בשביל הירושה וגם

רוב הפוסקים כתבו כן אך אמנם הרב כנה"ג סי' פ"ב רצה לפרש דברי רבינו דהכא גם לחוש להריגה מכח מ"ש בפי' המשנה ולעד"ן הוא דוחק גמור: