מעשה רקח על הלכות אישות טז:יב

מתה האלמנה וכו'. נחלקו הפוסקים ז"ל אם תפסה מחיים אי מהני תפיסתה או לא לגבי יורשין ומסתברא דמהני שהרי הם מוחזקין ועל יורשי הבעל להביא ראיה שכבר גבתה כתובתה דהא בחזקת בעלת חוב היא ועיין לרבינו פי"ח דין יו"ד וי"א. עוד נראה מדברי הרשב"א ז"ל שאם נשתתקה והשביעוה ורמזה שלא גבתה כלום מהני רמיזותה לגבי יורשין ועיין לרבינו פי"ח דין ח' וט':

ואם נשאת וכו'. בגיטין דף ל"ה מבואר דדוקא ע"י נדר לא מהימנא וכו'. וראיתי להפר"ח שכתב בדין י"ח וז"ל בא"ז קצר פסקו רב צמח וכל הגאונים ז"ל אלמנה שלא נשבעה על כתובתה ונשאת אבדה כתובתה ואינה יכולה לישבע וליטול דכיון דנשאת בלא שבועה ומסרה הממון לבעל הרי גזלנית ופסולה לשבועה וכ"פ הר"מ מורמיש ז"ל ע"כ. ולכאורה תמיה מלתא טובא דנראה הפך הסוגיא דפ' השולח (גיטין דף ל"ה) דאף בנשאת שקיל וטרי תלמודא אי מצי גביא פי' שמדירין אותה משום דבעלה השני מצי מפר לה הא לאו הכי מצי נדרה וכ"ש שבועה דלא מצי להפר לה ומאי דלא מוקי תלמודא שבועה היינו משום דנמנעו מלהשביעה (לתקנה ראשונה) כדקתני מתניתין הא לאו הכי היו משביעין אותה ותו דאי מדין פיסול אתי עלה אפילו נדר נמי דמידי הוא טעמא אלא דמאן דחשיד אגזל חשיד אשבועה נדר נמי חשידא דעברה אנדרה ותו במ"ש שכל הגאונים פסקו כן הלא רבינו זלה"ה ראש המדברים בכל מקום כתב להדיא דמשביעים אותה וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ו סי' ב' ואין לומר דרבינו והרא"ש מיירו בלא מסרה לבעל שום ממון דלא נחשדה לגזלנית ובהא נמי איירי תלמודא. חדא דא"כ הוה להו לפרש וגם תחילת דברי הא"ז מיירי בסתם אלמנה ותו דרחוק הדבר מאד לומר דאין לה מבעלה ראשון שום דבר בעולם. שוב ראיתי להטור סי' ק"א שהביא משם בעל התרומות והעיטור ז"ל דס"ל דאינה יכולה להשבע וצל"ע אף שאפשר ליישב ומ"מ על הפר"ח ז"ל יש להפליא למה לא קבע חידוש זה בדין י"ב וקבעו בדין י"ח שאין שם מקומו ואילו היה סבור כן היל"ל אבל וכו' דנראה דפליגי על רבינו ודו"ק: