מעשה רקח על הלכות אישות טז:יג

ייחד לה קרקע וכו'. כתובות דף נ"ה מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה ליתנהו בעינייהו פומבדיתא אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והלכתא בלא שבועה ייחד לה ארעא בד' מצרנאה בלא שבועה. בחד מצרא פומבדיתא אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והלכתא בלא שבועה ופי' רש"י מטלטלי ואיתנהו בעינייהו המיחד מטלטלין לכתובת אשתו ומת והן בעין והיא נפרעת מהן נוטלתן שלא בשבועה דטעמא מאי אמור רבנן מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה דחיישינן דילמא צררי אתפסה והכא היינו צררי דאתפסה ליתנהו בעינייהו כגון שאבדו בלא שבועה דכיון דאביד הני לא אתפסה אחריני וכו' ע"כ. ורבינו סידר החלוקות שלא כסדרן בגמרא נראה דהיה גורס כגירסת התוספות שם שתחילה נאמר דין הקרקע ואח"ך דין המטלטלין והכי מסתברא. אכן במטלטלי דליתנהו בעינייהו רש"י פי' כגון שאבדו כפשוטן של דברים ורבינו פי' דנמכרו ונלקח בהם מטלטלין אחרים וכו' וכן דעת הרי"ף ז"ל וכתב הרא"ש והר"ן ז"ל דטעמם משום דקתני וליתנהו בעינייהו דהו"ל למתני ליתנהו סתמא ומדקתני בעינייהו משמע דאיתנהו אך לא בעינייהו כמו שהיו מתחלה אלא נחלפו באחרים ע"כ. ולרש"י ז"ל צ"ל דאגב דתני ברישא איתנהו בעינייהו תני נמי בסיפא ליתנהו בעינייהו א"נ י"ל משום דקשיתיה דבני מתא מחסיא דאמרי בשבועה ואם איירי דליתנהו בעינייהו והני מחמת קמאי נינהו א"כ אמאי בשבועה מה לי הני מה לי קמאי לכך פי' ז"ל דאיירי שאינם בעין כלל ולכך בעיא שבועה לבני מתא מחסיא ולדעת רבינו והרי"ף ז"ל כתב הרב"י ס"ס צ"ח דטעמא דבני מתא מחסיא משום דכשהבעל בא למכור המטלטלין שייחד לה אף על פי שבדעתו לקנות בדמיהן מטלטלין אחרים לא סמכא דעתה דאיתתא ומסתמא לא יהבא ליה עד דמייחד לה אחריני ע"כ. ומרן בשם הריב"ש ז"ל כתב דה"ה לנכסי נדונייתה וכו' ע"כ. וכן נראה דעת הה"מ ז"ל ולא חש לבאר דזיל בתר טעמא הוא ועוד כבר כתב הה"מ לעיל דדין נדוניא שוה לחוב כל זמן שאינה בעין דמשמע מניה דאם היא בעין שוה לכתובה ובזה ינצל ה"המ ממ"ש עליו בש"ות מהר"א ששון סי' כ"ג ע"ש שהאריך בזה הרבה באם נאבדו נכסי הנדוניא מה דינן לדעת רבינו והרי"ף ז"ל וכו'. ולעד"ן דלפי מ"ש ה"המ דאם אינן בעין דינן כדין החוב כבר הוא מבואר בהלכות מלוה ולוה וכו' ואם הם בעין כבר נתבאר ששוין לעיקר כתובה שנוטלתן בלא שבועה ובזה יש ליישב מה שנסתפק הרב שם ע"ע. אך הספיקות האחרות שנסתפק ז"ל באם נאבדו מקצתן ומקצתן קיימין ועלה דמיהן עד כדי כתובתה וכו' יש להתישב בדבר וכדין הצ"ע ע"ע: