מעשה רקח על הלכות אישות טו:ה

נולדו לו ומתו. נראה פשוט דאם לא הולידו בעינן שלא ימותו בחייו אפילו שהם ראוים להוליד ואפילו אם הם גדולים או נשואים וכ"פ בשו"ת ת"ה סי' רס"ב:

במד"א וכו'. משמע מדברי רבינו דאם היו לו זכר ונקבה ומתה הנקבה והניחה בת קיים המצוה וה"ה הזכר והניח בן וזה פשוט אך מאי דאיכא לספוקי אם מת אחד מהם והחי יש לו כיוצא בו מאי דמדכתב רבינו אבל אם היו לו בן ובת ומתו וכו' משמע דדוקא כשמתו שניהם דאז אינו מועיל אבל אם נשאר אחד מהם קיים מועיל זרע החי לפטור הזקן ממצוה זו כיון דבני בנים הרי הם כבנים א"ד דמתו לאו דוקא דאנן בעינן בן ובת מבן ובת דוקא כמ"ש מתחילה והנה בגמ' אמרו בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכ"ש ברא לברתא אבל ברתא לברא לא א"ל רבא לשבת יצרה בעינן והא איכא דכ"ע מיהת תרי מחד לא ולא והא אמרו ליה רבנן לרב שישת נסיב אתתא ואוליד בני וא"ל בני ברתי בני נינהו התם דחויי קמדחי להו דרב שישת איעקר מפרקיה דרב הונא וכו' ופירש"י תרי מחד והשני מת בלא בנים לא קיים הזקן פו"ר ע"כ. ודבריו קשים מאד לכאורה דמשמע דר"ל שהיו לו בן ובת ומת אחד מהם והשני הוליד בן ובת ומנ"ל לפרש כן ולמה לא פירש כפשוטו דהיה לו בן או בת והוליד האחד בן ובת דהיינו ממש תרי מחד וכדמוכח מעובדא דרב שישת דמייתי דמשמע שלא היה לו אלא בנות והם הולידו בנים וכו' אך י"ל דמשמע ליה דאין שום ס"ד דבבן לחוד או בת לחוד יפטר אף אם יולדו מאותו שיש לו כמה בנים ובנות ולכך פי' דתרי מחד ר"ל שהיו לו מתחילה בן ובת ומת אחד מהם והחי הניח בן ובת וזה פשוט ועפ"ז איפשוט בעיין דפשיטא דכשמת אחד מהם לא מהני זרע החי לפטור הזקן אך מאי דאיכא למידק טובא במ"ש התוס' שם ד"ה וכ"ש ברא לברתא אע"ג דאמרינן לעיל דאין שני זכרים חשובים כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטרתו מפו"ר פשיטא דקאי שפיר הבן במקום הבת ע"כ. וקשה טובא על רבינו למה לא הזכיר דין זה שהוא מוסכם בין לאביי בין לרבא ולעד"ן דרבינו לא ס"ל כהתוס' אלא מפרש הסוגיא כפשטה דברא לברא וברתא לברתא דקאמר אביי ר"ל דקפדינן דוקא שיהיה בן לבן ובת לבת וכ"ש בן לבת מפני שהבן יש לו עדיפות לעולם בעיקר בריאתו של עולם שהיה זכר דוקא משא"כ הבת לבן לא סגי ורבא פליג עליה ואמר דאף הבת לבן מהני כיון שבאת מכח מי שפטרו וכבר יש בן לבת להשלים המצוה וזהו פסקו של רבינו ממש דאילו לפי' התוס' קשה דאנן קי"ל כרבא לגבי אביי ורבא ס"ל דברתא לברא סגי ולפי' התוס' הו"ל שתי נקבות והוא דוחק גדול דאפי' בשני זכרים אמרינן לעיל דלא סגי ואהני לן בן הבת מיהא מכח שבא ממי שפטרתו אך בב' נקבות כולי האי לא אמרינן ועיין להרב"י והרב"ח ושו"ת ת"ה סי' רס"ב ושו"ת מהר"ם מלובלין סי' י"ו שעמדו בדברי רבינו ולעד"ן הוא פשוט כנז"ל וכ"נ דעת הה"מ שכתב שדברי רבינו מבוארים שם והכנה"ג בהגהת הב"י אות ב' כתב בשם רבו ז"ל דמי שיש לו שני בנים ולאחד בת קיים מצות פו"ר ונראה דה"ה למי שיש לו שתי בנות ולאחת בן ומהרא"ב ז"ל פליג ע"ז ע"ש. ובשו"ת מהרש"ך ח"א הביאו הרב שם כתב דמי שיש לו שני בנים או ב' בנות אף שלא קיים פו"ר חל עליו חרם דרגמ"ה ובח"ב סי' צ"ז הביא סברת הרא"ם דפליג על זה ע"ש: