מעשה רקח על הלכות אישות טו:טו

האשה שבאה וכו'. שלהי נדרים כפי משנה אחרונה דשמים ביני לבינך שפירושו שאינו יורה כחץ כדמוכח בגמרא אך לשון רבינו קשה להולמו שנראה שהם שני חלוקות או שטוענת שאינו יורה כחץ או שאינו יכול לשמש וכו' דמשמע שפירושו שישען על ביתו ולא יעמוד ואם הדבר כן קשה טובא דבזה לא נאמר דמגלגלים עמה עד עשר שנים דכיון דטוענת דאינו מקיים עונתו ואינו נוהג עמה מנהג אישות הרי בטלו הנישואין ותנאי כתובה שמתנה עמה ומיעל לוותייכי כאורח כל ארעא וכבר ביאר דינו פי"ד דין י"ו ע"ש. ולכאורה הוה אפשר לומר מדכתב אינו יכול לשמש וכו' שמוש שמוליד דהכוונה שהוא משמש אלא שאינו ראוי להוליד ומדכתב שוב או שאינו יורה כחץ משמע דמ"ש שמוש שאינו מוליד היינו באבר מת מפני שאין לו גבורת אנשים א"כ כיון דאיכא ביאה במקצת תו לא מצייא טענה שאין כאן חיוב עונה ותנאי כתובה כיון שהוא עושה את שלו עד מקום שידו מגעת. אך אכתי קשה דמנין הוציא רבינו דין זה שהרי הדין השנוי במשנה אחרונה אינו אלא שמים ביני לבינך שפירושו שאינו יורה כחץ דוקא כמו שמבואר בגמרא וכ"כ רבינו עצמו בפי' המשנה שם ועוד קשה טובא דבשלמא בחלוקת אינו יורה כחץ שאינה נאמנת לפי משנה אחרונה משום דאיהו לא קים ליה בהאי מילתא ואין כאן העזה אך באין לו גבורת אנשים דהוא נמי ידע לה אמאי אינה נאמנת מטעמא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כמ"ש לקמן פי"ו דין כ"ו האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת שאינה מעיזה פניה בפי בעלה וכ"כ פי"ב מהלכות גרושין דין ד' ולעיל פ"ד דין י"ג פסק באשה שקבלה קדושין מאחר בפני בעלה שהיא מקודשת לשני אך שלא בפניו אין קדושין תופסין בה ע"ש. ומאי דנלע"ד דרבינו הוליד דין זה מדברי הירושלמי שהביא הה"מ לעיל פי"ד דין י"ו דהמתניתין דהשמים ביני לבינך מפרש בירושלמי באומרת כמה דשמיא רחיקין מן ארעא כן ההוא גברא רחיק מאתתיה וכתב שם הה"מ דאעפ"י שלפי גמרתינו פי' השמים ביני לבינך הוא שאינו יורה כחץ וכו' למד רבינו מהירושלמי דאף בטוענת שאינו (יורה כחץ עמה) אמר המגיה כ"מ כתוב בדברי המחבר אבל ראיתי בהה"מ שם שכתב (שאינו נוהג עמה כדרך כל הארץ) והוא מכחיש יעשו פשרה (וכן צ"ל בדברי הרב המחבר) הרי שדעתו ז"ל שרבינו ס"ל בפשיטות שאין דברי הירושלמי נגד גמרתינו לגמרי דהא והא איתא ונ"ל הטעם דמשום לישנא דמתניתין דהשמים ביני לבינך דזה מורה על כל ענייני תשמיש כמבואר אלא דלענין הדין ע"כ נחלק ביניהם דאם היא טוענת דאינו נוהג עמה שום מנהג אישות אף דאין מכריחין אותו מ"מ יש לב"ד להשתדל בדבר עד מקום שידם מגעת כמ"ש רבינו שם. אך בשהוא עושה את שלו ויש שם מקצת ביאה כנז"ל או שאינו יורה כחץ אז מגלגלין עמה עד העשר שנים וכל אלו הג' חלוקות נכללים ביעשו פשרה האמור במשנתינו ועפ"ז נתיישבו דברי רבינו והה"מ ז"ל. אך לשון הגמרא בשלהי נדרים קשה להולמו לפ"ז דאמרו שם השמים ביני לבינך דמשנה אחרונה תהוי תיובתיה דרב המנונא וכו' ומתרץ קסבר רב המנונא ה"נ היא גופה אמרה נמי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומש"ה משקרא ע"כ הרי דס"ל לתלמודא דפי' השמים ביני לבינך אינו אלא שאינו יורה כחץ דאם איתא דמצינן לפרושי לישנא דמתניתין שאינו נזקק עמה כלל או שאין לו גבורת אנשים אכתי תקשה לרב המנונא. אך אפשר לומר דלפי דברי רבא שאמר לעיל דפירושא דהך מתניתין היא ביורה כחץ דוקא הקשה ממנה לרב המנונא ורב המנונא תירץ על נכון והשתא אף דסתם תלמודא יסבור לפי האמת דמתניתין איירי בכל ענין כיון שכבר הקשו לרב המנונא במונח דמתניתין לא איירי אלא באינו יורה כחץ עפ"י דברי רבא תו לא מצי למבעי מאין לו גבורת אנשים דרב המנונא יתרץ כדברי רבא דמתניתין לא איירי אלא באינו יורה כחץ. א"נ י"ל דסתם תלמודא גופיה ס"ל דהשמים ביני לבינך כולל כל ענייני תשמיש תדע דרב משרשיא פריך תחילה לרבא דהא הכא לית לה כסופא דהכוונה שאינו משמש עמה כלל או שאין לו גבורת אנשים וכו' דאין כסופא בדבר ורבא מתרץ ליה דאיכא כסופא דמתניתין איירי באינו יורה כחץ דוקא ושוב הקשה סתם תלמודא לרב המנונא מהשמים וכו' דידעה היא ובעלה ידע בה דנראה דהכוונה דלא כדחיית רבא דאיירי ביורה כחץ דוקא אלא בכל ענין ומהנהו פריך לרב המנונא ורב המנונא לא הבין כוונת המקשה ותירץ לו דה"נ היא גופה אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע וכו' ודרך זה הוא נכון מאוד ולא נימא דהמקשה לא הוה ידע דביורה כחץ איהו נמי ידע ודאי פליגי במציאות שהוא דבר זר מאד מכ"ש דסתם תלמודא הוא דקאמר לה אלא ודאי נראה כמ"ש וזו נראית כוונת רש"י ג"כ בפ' ב"ש דקי"ב שפי' השמים ביני לבינך גלוי וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך בני אדם וכו' והתוס' הקשו עליו מהך סוגיא ע"ש. אך לפי מ"ש ניחא טפי ומ"ש רש"י אמתניתין שאינו מזריע יש בכללו שאין לו גבורת אנשים והמוחש לא יוכחש דלשון השמים ביני לבינך מורה כל ענייני תשמיש כנז"ל ומסכים הירושלמי עם גמרתינו ודברי רבינו נכונים בטעמם עפ"י הירושלמי דלעולם היא אינה נאמנת לגמרי אך כפי טענותיה יש לב"ד לדון לפי הענין כמו שביאר רבינו כאן ולעיל פי"ד כנז"ל. ולההיא דפסק באשה שאמרה לבעלה גרשתני וכו' יש ליישב דדוקא בדבר זה שהיא מפקעת עצמה לגמרי ממנו וגם אומרת כן בפניו אמדינן דעתה דאלולי שהוא כדבריה חזקה שלא היתה מעיזה פניה בפניו עד התכלית אחרון משא"כ כשאומרת כן שלא בפניו א"נ שטוענת שאין לו גבורת אנשים אף דאיהו ידע לה אין לסמוך על דבריה לגמרי ובזה מתורצים על נכון כל דברי רבינו. ואם מ"ש רבינו בפי' המשנה אינו מסכים עמ"ש בחיבורו אין זה פלא דכמה וכמה פעמים מצאנו זה וידוע דפי' המשנה עשאו בילדותו זלה"ה. שוב חפשתי באמתחות הפוסקים זלה"ה ומצאתי לכמה וכמה גאוני עולם שעמדו על דברי רבינו במ"ש כנז"ל עיין להרמב"ן סימן קל"ט ולמהריב"ל והרב בן חביב והר"ם אלשקר וש"ות רש"ך ח"ב סי' ק"ס וח"ג סי' מ"ב ואחרון הכביד הרב כנה"ג בביאורו על הסמ"ג דף ס' שהאריך הרבה בפרט זה ושם כתב שמצא בכ"י תיבת או שכתב רבינו חסרה משם אשר עפ"ז אין כאן אלא חלוקה אחת דהיינו שאינו יורה כחץ גם אני הצעיר מצאתי בכ"י אחרות קדמונים הרבה משנת הש"ץ ואין שם תיבת או ובהכי ניחא קצת והמעיין יבחר אף שלענ"ד הדרך השני שכתבנו בדברי הש"ס בדעת רבינו נראה נכון וישר ומיישב כל דברי רבינו והה"מ ומסכים עם הירושלמי ודו"ק היטב: