מעשה רקח על הלכות אישות טו:יד

נשאת לראשון וכו'. כתב הרמ"ך בכ"י וז"ל ונראה פשוט דרבינו איירי בסתם וכמ"ש בדין ז' ע"ש:

ואם נשאת לשלישי. ובגמ' אמרו דאין שני יכול לחזור ולתבוע הכתובה שנתן לה כיון דאגלאי מילתא שאינה ראויה להוליד דכיון שהיא מוחזקת מצייא אמרה ליה השתא הוא דכחשי והה"מ כת' על זה דרבינו סתם דבריו ומשמען שיש לה כתובה משני וכו' ע"כ. ואכתי הוא מגומגם חדא דאם לא גבתה עדין הכתובה משני וכבר נשאת לשלישי ואין לה בנים משמע ודאי דאינה יכולה לתבוע משני כתובה דהרי הוא מוחזק וכיון שהוא טוען כדין והיא משיבה השתא הוא דכחשי לא יהא אלא שמא ושמא המוציא מחבירו עליו הראיה וכיון שכן הי"ל לרבינו לבארו ותו קשה דשם בגמ' בעי נשאת לרביעי והיו לו בנים מהו ותירצו דאמרינן השתא הוא דברייתא שלא להוציא לעז על הגט ורבינו השמיט גם זה והטור והרב"י הביאו כל זה ורבינו ס"ל דכיון דכל אלו הטענות אינן אלא בדרך שמא פשיטא שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכבר ביארו בה' טוען ונטען ע"ש. ודע שראיתי להרא"ש שם למ"ש דספק נפשות להקל שיש חיסור לשון בדבריו לעיל ועיין בדברי הר"ן ז"ל שהזכיר תחילה להדיא דין נשאת לשני ומת וכו' ע"ש: