מעשה רקח על הלכות אישות יב:יב

בעל שרצה וכו'. משנה דס"ד ועיין מ"ש הרשב"א על דברי הראב"ד ממתניתין דהמדיר וכו' יש לגמגם בההיא דאסר הנאתו עליה ומה ענין זה לדין המשנה וכמ"ש ה"ה לדברי רבינו שהוא ברור דאימא דזילא בה מילתא שאמרו בגמרא אינו אלא מפני שהדירה וכו' דבאמת הוא זלזול גמור ונראה שהראב"ד ז"ל לא חשש לזה מפני שמן הירושלמי נראה שאין לחלק בזה שהרי הקשו שם על המתניתין דהמדיר ממתניתין דפרק אעפ"י ובמסקנא דמילתא תירצו כאן כשקבלה עליה כאן כשלא קבלה עליה וכמ"ש הרשב"א בסוף דבריו מעתה זילא בה מילתא שאמרו בגמרא אינו אלא מצד הזמן לא מצד האיסור אך רבינו לא חשש לזה מפני שבירושלמי אמרו שם שיכולה אשה לומר איני ניזונת אלא ע"י בעלי ולא ע"י שליש ומהש"ס דילן אין נראה כן שהרי מתניתין אמרה סתם המשרה את אשתו ע"י שליש וכו' ובגמרא שקלו וטרו בה ולא אמרו דבר זה וגם לא הקשו לא בהך ולא באידך דהמדיר דנראה דפליגי אהדדי מכאן מוכח להדייא דכפי הש"ס דילן יש לחלק דהתם משום איסור הנאה שאני כפשטא דמילתא ודו"ק: