מעשה רקח על הלכות אישות יב:יא

ואם היה עני ביותר. שם דף ע"ז אמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה אזל רבי אלעזר אמרה לשמעתא קמיה דשמואל אמר אכסוהו שערי לאלעזר (פירש"י האכילוהו שעורים כבהמה) עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון. ורב אין אדם דר עם נחש בכפיפה כי סליק רבי זירא אשכחיה לר' בנימין בר יפת דיתיב וקאמר לה משמיה דרבי יוחנן א"ל על דא אכסוהו שערי לאלעזר בבבל ע"כ ופירש"י משמיה דרבי יוחנן דאיהו נמי כרב ס"ל ע"כ. נמצא דרבי יוחנן קאי כרב ורבי זירא קאי כשמואל דהא אמר ליה על דא אכסוהו שערי לאלעזר ומכח דחייה זו פסק הרא"ש ז"ל כשמואל והם דברי רבינו שפסק דבעני כופין אותו להוציא דמשמע דאם היה עשיר כופין לזון אמנם הרא"ש ז"ל אחרי שכתב דהלכתא כשמואל כתב וז"ל ובה"ג פסק כוותיה דרב וכרבי יוחנן וכרבי אבהו דאמר בירושלמי עלה דההיא האומר איני זן ואיני מפרנס מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כ"ש וכן מסתבר דאשה בושה לבוא לב"ד כל פעמים ותמות היא ברעב כדאמרינן בפרק החולץ אשה בושה לבוא לב"ד והורגת את בנה עכ"ל. ומדהביא סמוכות לדברי הירוש' גם מגמרא דידן וכתב וכן מסתבר דמשמע דכן דעתו ז"ל וא"כ כלפי לייא הוא דהרי סמוך ונראה פסק להדייא כוותיה דשמואל וכה"ג ראיתי בריש כתובות שלא הביא אלא דברי רב כצורתן סתם משמע דפסק כוותיה ומשם הוציא הרא"ש ז"ל פסקו של הלכות גדולות אך מה שכתב וכן מסתבר ודברי הירושלמי וכו' הם דברי הרא"ש עצמו וא"כ אתמהה טובא ואין לומר דבתחילה פסק כשמואל מכח דחיית ר"ז ועכשיו כתב דמצד הסברא מסייעת לרב אף דבאמת הלכתא כשמואל דמי בקש זאת מידו כיון דסוף כל סוף דעתו לפסוק כשמואל ועוד דאעיקרא דמילתא יש לדקדק דכיון דהוי פלוגתא דרב ודרבי יוחנן עם שמואל ור' זירא אין לנו הכרח חותך לפסוק כחד מנייהו דהא הוו תרי ותרי. ועוד דלפי דבריו איכא נמי ר' אבהו והירושלמי וש"ס דילן בפרק החולץ מעתה למה באמת פסק מתחילה כוותיה דשמואל ולפחות היל"ל משמע דהלכתא כשמואל ומדברי הטור א"ה ס"ע נראה דפסק כשמואל עי"ש וכעת צריך לעיון. והרמ"ך בחי' השיג על רבינו וז"ל תמוה הוא מאחר שאין לו לזונה למה כופין אותו להוציא ואפילו רב דאמר באיני זן ואיני מפרנס שכופין אותו להוציא לא אמר כי אם באדם שיש לו ממון או שאינו רוצה להשתכר להרויח מזונות אשתו לפירש"י ולפי' ר"ת אבל כל זמן שאין לו אין מחייבין אותו דלא עדיפי מזונות משאר חובות דעלמא דפטור כשאין לו כמ"ש ר"ת בתשובת שאלה וצ"ע עכ"ל. וכבר הליץ על רבינו מרן ז"ל ובכלל דבריו שאם אין לו במה לזונה וכי יתכן בעולם שתמות ברעב וכההיא שכתב הרא"ש בסוף הבא על יבמתו ואין לומר שתחזור על הפתחים חדא דאין זה דרך ועוד אם יתכן במציאות שאינה מוצאה מי שיתן לה מזונות משא"כ אם יוציאנה והיא תנשא לאחר והוא יזון אותה:

אפילו לחם. משמע קצת דאם יש לו לזונה אפילו בלחם בלא שום לפתן אין כופין וכ"כ הרב"י והרח"מ אך הרב כנה"ג שם הביא משם הר"י גאליקו בכ"י דלאו דוקא לחם אלא לפתן נמי קאמר ודרך כפיה כזה עיין להר"ן ז"ל: