מעשה רקח על הלכות אישות א:ז

כל שאסר ביאתו בתורה וכו'. בנ"א כ"י מה"ת ומ"ש ועוד נקראים איסור קדושה. בנ"א כ"י איסורי קדשה ועיקר הדין ביבמות ד"כ ודפ"ד:

ותשעה הן ואלו הן. אף שבמנינם אתה מוצא עשרה צ"ל דממזרת לבן ישראל ובת ישראל לממזר חד חשיב להו אך אכתי קשה דעמוני ומואבי ופצוע דכא וכרות שפכה למה לא מנאן לארבעה ואם נאמר דכיון דלאו אחד הם כחד חשיבי א"כ גרושה זונה וחללה נמי בחד לאו הם ולמה מנאן בשלשה וכ"כ הרל"מ ז"ל ותריץ על נכון ע"ע. אך לעד"ן דהנהו ע"כ למנותן בשלשה דהא בכהן הדיוט כתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו הרי חילקן בשני לאוין ובכ"ג כתוב אחר זה אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח וכו' וא"א לומר דלא קאי הלאו אלא עד שיקח ארבעתן דודאי לא גרע מכהן הדיוט דבגרושה לחוד קעבר הלאו דהרי חילקה הכתוב בלאו וא"כ ע"כ דאת אלה לא יקח ר"ל אפילו אחת מאלה וא"כ אף זונה וחללה הרי הן מחולקין לכך ראה רבינו לחלקן גם כן במניינם משא"כ בפצוע דכא וכרות שפכה דאף שבאמת שני לאוין ימנו מ"מ התורה כללתן בלאו אחד וכן עמוני ומואבי וק"ל. ומאי דלא מנה הפנויה בלאו דלא תהיה קדשה הדבר פשוט שאין פיסול באשה כלל דהיא מותרת לכל אדם ע"י קדושין דווקא וכ"כ ז"ל ומאי דלא מנה איסור הגויה דרך אישות שהיא בלאו דלא תתחתן בם כמ"ש רבינו בפי"ב דא"ב משום דלא פסיקא ליה שאם נתגיירה הרי היא מותרת לו ואין לנו אסורין אפי' אחר שנתגיירו כי אם ד' אומות עמוני ומואבי מצרי ואדומי וכבר מנאן כאן ולקמיה וכיון שלא מנה כאן כי אם אותם שאין להם שום תקנה לא ראה להזכיר זו:

ובת ישראל לעמוני. כתב הרמ"ך ז"ל בכ"י וז"ל תימא למה לא כתב בת ישראל לאחד משבעה עממין ובת מז' עממין לישראל והלא מפורש בתורה וצ"ע ושמא בנשואין קחשיב ובספר קדושה פי"ב קחשיב מלקות לז' עממין ע"כ לשונו. וכבר כתבתי מזה בדין הקודם:

החלוצה הרי היא כגרושה. בנ"א כ"י והיא הגרושה האסורה לכהן וכו':

והנתינים וכו'. כתב הרמ"ך ז"ל בכ"י וז"ל תימא והלא נתינים מז' עממין הן ואסורין מה"ת וכל המתחתן בהם עובר בלאו דלא תתחתן בם וכי תימא א"כ מאי האי דאמרינן נתינים דוד גזר עליהם הלא זה מפורש בס' הישר וכדברי רבותי ובשביל זאת המימרא אין לנו להתיר ז' עממין לאחר שנתגיירו דשייך בהם לא תתחתן בם וצ"ע עכ"ל. וכבר נתעורר בזה ה"ה ז"ל ועיין בדברי רבינו והרב המגיד סוף פרק י"ב דאיסורי ביאה דאין כאן קושי: