מעשה רקח על הלכות דעות ה:ט

ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית. הקשה הרב לח"מ דלמה לא חילק רבינו בין לבושא לגלימא לענין חיוב מיתה כדאיתא בש"ס ע"כ ונראה דלא נחית אלא לענין האיסור וסתם בגד אסר דמשמע בכל גווני ולא חש לפרש דאין כאן חשש להחמיר:

ולא יהא בשרו נראה וכו' ולא יהיו בגדיו סחובין וכו'. הנה מרן כ"מ ציין מההיא דב"ב דף נ"ז וכתב דרבינו אינו מפרש כפי' רשב"ם ושם נאמר בעא מיניה רבי יוחנן מרבי בנאה חלוק של תלמיד חכם כיצד כל שאין בשרו נראה מתחתיו טלית של תלמיד חכם כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח ופירש רשב"ם כל שאין בשרו נראה מתחתיו שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף טלית מקטורן שמתכסה בו על כל בגדים שהוא לובש שאין נראה וכ"ש דאי קאי עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי ע"כ ונראה דהכרח רשב"ם ז"ל דעל כרחך תחתיו דסיפא כתחתיו דרישא וכי היכי דתחתיו דסיפא היינו כלפי הרגלים על כרחך דהא איכא החלוק ה"נ תחתיו דרישא כלפי הרגלים הוא ולדעת רבינו ע"פ דברי מרן ז"ל קשה הא דהרי רבינו מפרש תחתיו דהיינו כלפי כל הבשר דהיינו בגדי פשתן הקלים ביותר וכו' והחכם הכולל בכל חכמות הרב הבקי א"נ כמהרר"י לונדין נר"ו אתא לבי מדרשא בהיותי עסוק בדין זה ואייתי מתניתא בידיה דנפקא ליה לרבינו הא מההיא דר' אלעזר בן חרסום בפרק אמר להם הממונה (יומא דף ל"ה) שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה מפני שנראה כערום הרי דעל כרחך מפני הכבוד הוא דאם לא כן איך היה הוא רוצה ללובשה ומשם הוציא רבינו דהת"ח אין לו ללבוש בגדים הקלים ביותר שבשרו נראה מתחתם ומעתה לא פליג רבינו אפירוש רשב"ם ז"ל שאותו הדין כבר הזכירו אחר כך ולא יהיו בגדיו סחובין וכו' דהיא היא ויפה כיון לפי הנראה ואין להקשות על רבינו דלמה לא הזכיר דכל פחות מטפח שפיר דמי כדאיתא בש"ס שהזכרנו ואפשר דסבירא ליה דלא נאמר כן אלא לשלא יקרא גנאי לתלמיד חכם אמנם לכתחילה בעי עד עקיבו ועוד אפשר דלא הוה גריס ליה והראשון נראה שהוא מכוון לדברי רשב"ם שכתב דמכ"ש אי קאי עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי:

ולא ינעול מנעלים המטולאים וכו' בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר. פרק כיצד מברכים (ברכות דף מ"ג) ואל יצא במנעלים המטולאים וכו' אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגילדא לית לן בה ובפנתא לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא לית לן בה ולא אמרן אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים לית לן בה ופירש רש"י בפנתא שעל גבי הרגל גילדא עקב בימות הגשמים הטיט מכסהו ע"כ ואם כן קשה דלמה לא הזכיר רבינו פנתא וגילדא שחלוקים בדינם וחילוק בין אורחא לביתא ואפשר שקיצר במובן דכיון שחילק בין ימות החמה לימות הגשמים מוכרח דהטעם משום דבימות הגשמים הטיט מכסהו כמ"ש רש"י אם כן מינה משמע דתחת הרגל שאינו נראה הטלאי ע"ג טלאי וגם אינו נרגש הותר וכן נמי בביתא כיון שאין בני אדם רואים אין כאן קפידה ואפשר עוד דלא הוה גריס ליה והראשון נראה:

לא יצא מבושם. כתב הרב לח"מ דאפשר דכוונתו מבושם בידיו והכריחו מדברי הש"ס עיין עליו ונראה לענ"ד דה"ה בפניו דהיא היא וכל זה מלבד דברי מרן כ"מ ז"ל: