מעשה רקח על הלכות דעות ה:ז

ודן את כל האדם לכף זכות. נדרשתי מאת החכם השלם הגבר הוקם על כל המעלות אהוב נאמן אלופי לראש כמהר"ר אפרים ארדיטי בהיותי באזמיר יע"א לשון רבינו בפי' המשנה פ"א דאבות וז"ל והוי דן את כל האדם לכף זכות עניינו כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע ותראהו שיעשה מעשה או יאמר דבר שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב ואם תפרשהו ע"ד אחרת יהיה רע קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע אבל אם יהיה האדם נודע שהוא צדיק מפורסם ובפעולות טובות ונראה לו פועל שכל ענייניו מורים שהוא פועל רע ואין אדם יכול להכריעו לטוב אלא בדוחק גדול ובאפשר רחוק הוא ראוי שתקח אותו שהוא טוב אחר שיש שם שום צד אפשרות להיות טוב ואין מותר לך לחשדו ועל זה אמרו כל החושד בכשרים לוקה בגופו וכן כשיהיה רשע ויתפרסמו מעשיו ואחר כך ראינוהו שיעשה מעשה שכל ראיותיו מורות שהוא טוב ויש בו אפשרות רחוק לרע ראוי להשמר ממנו ושלא תאמן בו שהוא טוב אחר שיש בו אפשרות לרע וע"ז נאמר גם כן כי יחנן קולו אל תאמן בו וגומר וכשיהיה בלתי ידוע והמעשה בלתי מכריע לאחד משני הקצוות צריך בדרך חסידות שתדין לכף זכות איזה קצה שיהיה משני הקצוות עכ"ד והקשה נר"ו דחלוקא זאת דכשיהיה בלתי ידוע וכו' היא כפולה דהיינו הך קמייתא תו איכא למידק דבראשונה כתב קח אותו וכו' ובהך בתרייתא כתב דרך חסידות ועם כי הרבה פירושים נאמרו בו הנכון שבכולם נראה לענ"ד שבראשונה מיירי באדם שאני מכיר בו אך לא במעשיו שאין לי הכרעה במעשיו כלל ובאחרונה איירי באדם שאיני מכירו כלל והיינו בלתי ידוע כלל לא בו ולא במעשיו ובזה ודאי שייך יותר המידת חסידות כיון שאיני מכירו כלל ואם באנו לדייק הלשון שלמעלה אמר ותראהו וכו' נוכל לומר דכיון שעשהו לפניך מסתמא לטובה נתכוון דחז"ל אמרו יהי רצון שיהא מורא שמים כמורא בשר ודם ולמטה איירי בשספרו לנו הענין דלגבי השומע שייך בו מידת חסידות כיון שהוא עצמו לא ראהו והמעיין יבחר. ומזה קשה עכ"פ למה שפירש הרב ז"ל פ"ק דיומא דף י"ט אמתניתין דהוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים וכתב ז"ל בפירוש המשנה וז"ל והם היו בוכים שחשדוהו כי אסור בתורתינו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שעניינו מסופק וכו' ע"כ וזה נוטה לחלוקא ראשונה או אחרונה ושם לא הזכיר איסור גמור. תו קשה שכתב שעניינו מסופק ובגמרא אמרינן להדיא והם פורשים ובוכים דאמר ר' יהושע בן לוי כל החושד בכשרים לוקה בגופו דמשמע דאיירינן במי שהוא בחזקת כשרות וכן שמעתי מקשים ונראה לענ"ד פשוט שכוונת הרב ע"פ החלוקא שניה שהזכיר בההיא דאבות שעליה הביא מימרת ריב"ל והכי דייקי דברי הרב שכתב שעניינו מסופק רוצה לומר ענין המעשה הזה מסופק לנו ולא אמר שענייניו מסופקים מלבד דשניא דא שעדין לא עשה המעשה כלל והוא ענין אחר מהנהו דאבות וק"ל אכן קצת קשה למ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה החושד בכשרים וכו' דכתיב והן לא יאמינו לי וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג ע"כ וקשה דאימא דהעונש היה על שכיחש דברו של מקום שאמר לו ושמעו לקולך וכו' והוא השיב והן לא יאמינו ודברי רש"י הם מהמדרש והובא גם כן בשבת דף צ"ז. ותו קשה לי בדברי וז"ל והן לא יאמינו לי אמר ריב"ל החושד בכשרים לוקה בגופו מנ"ל ממשה דכתיב והן לא יאמינו לי וקמי קב"ה גלי דהוו מהימני וכו' ע"כ דא"כ שלא כדין נענש דאי קמי קב"ה גלי קמי משה רבינו ע"ה מי גלי אדרבא בעיניו היו רשעים שהרי אמרו שם בפסוק וירא משה ויאמר וכו' אכן נודע הדבר שהייתי תמה מה חטאו ישראל וכו' להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראוים לכך ויש לומר ע"פ מה שכתב רש"י ז"ל בפסוק ושמעו לקולך וז"ל מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים יעקב א"ל ואלהים פקוד יפקוד אתכם יוסף א"ל פקוד יפקוד אלהים אתכם ע"כ מוכח דסימן זה היה כמוס אצלם מאב לבן והוא סימן גאולה ודאית אם כן ודאי שיאמינו נמצא שבאמרו והן לא יאמינו תחול הקפידה על חשדת מיעוט האמונה דוקא כיון דההכרח שיאמינו אינו אלא מכח הסימן המסור להם ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון: