מעשה רקח על הלכות תרומות ו:ד

חרשת ושוטה וכו'. הנה ידוע דחרשת ושוטה שהשיאה אביה הוו קידושין גמורין מן התורה כמ"ש רבינו פ"ג דהל' אישות הל' י"א ולכך דייק רבינו לכתוב אפילו השיאה אביה דאילו היא עצמה אינה מקודשת אלא מתקנה דחז"ל כמ"ש שם פ"ד הל' ט' ובשוטה אין כאן קדושין אפילו מדברי סופרים כמ"ש שם ומטעם זה כלל רבינו דין השוטה עם החרשת דאילו בגמרא בעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא אין שם אלא חרשת ובמסקנא דגמרא הגזרה היא משום שמא יאכיל חרש בפקחת בתרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא וכבר נתעורר בזה מרן ז"ל ולא תירץ כלום. אך אפשר עם מ"ש הרשב"א ז"ל שם דגזרות קשורות זו בזו הן וכו' עיין עליו וכן כתב רש"י ז"ל עוד אפשר באופן אחר ע"פ דברי רבינו דכי מקשו בגמרא וליכול קטן אוכל נבלות הוא דהא לאו קושיא היא דהכא בידים היא ולפי שיטתו השיבו גזרה שמא יאכיל חרש בפקחת ולכך לא קאמר אלא להורות דאין חוזר בו מתירוצו הראשון ולשיטת רבינו דאפי' בקידשה אביה אתי שפיר טפי ודו"ק: