מעשה רקח על הלכות תרומות י:כ

ואם שילם חולין טמאים וכו'. הפר"ח ז"ל תמה על רבינו שהוא פוסק כרבי יהודה דגיטין פרק הניזקין דבדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד והכא איסור דרבנן הוא דמדאורייתא תשלומי מעליא נינהו כדאיתא בהאשה רבה וכו' וא"כ איך פסק כאן כרבנן לקנוס שוגג אטו מזיד וצ"ע ועיין בפר"ח ליו"ד עכ"ל. ושם ביו"ד סי' צ"ט ס"ק י"ב הביא הרבה מקומות שפסק רבינו דבדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד ובכללם הביא הא דפרקין דאם שילם חולין טמאים וכו' והוא דבר תימה דזו ודאי מדרבנן היא כדאיתא בהאשה רבה להדיא דף צ' וכן פירש רש"י בגיטין דף נ"ד והוא סותר דברי עצמו למ"ש כאן ואיך שיהיה לעיקר תמיהתו כאן יש לישב עם מ"ש שם דבאיזה מקומות לא פסק רבינו כן מכח סתם מתניתין וכו' מעתה אף אנו נאמר דבהא דתרומה איפליגו ר' מאיר וחכמים כדאיתא התם וכפי שיטתו ז"ל הוצרך לפסוק כחכמים לגבי ר"מ ועוד דרבים נינהו וק"ל: