מעשה רקח על הלכות תרומות י:יט

האוכל קישואין וכו'. ואף דמן ההפקר יכול לשלם כמ"ש בדין הקודם ושביעית הפקר היא מ"מ מדכתיב לאכלה ודרשו ז"ל ולא לסחורה נאסר דפריעת חוב דמי לסחורה ואסור כמ"ש רבינו פ"ו דשמיטה ויובל הל' י' וכ"כ הרע"ב ז"ל סוף פ"ו דתרומות אמנם רבינו בפירוש המשנה נתן טעם מפני שהם הפקר ואין פורעים מן ההפקר מפני ששם פי' דמתני' דחכמים מתירים באלו לאו אכולהו קאי וכסברת ר"ל בירושלמי וכאן בחיבורו נמשך אחר דברי רבי יוחנן בירושלמי דס"ל דאכולהו קאי אלא דקצת קשה על הרע"ב ז"ל דפי' שם דחכמים לא קאי אכולהו וכאן פי' הטעם דלאכלה ולא לסחורה ותיפו"ל דאף בלא הך קרא אין משלמים מן ההפקר לפי פירושו והתוס' יו"ט לא נתעורר מזה לא ידעתי למה: