מעשה רקח על הלכות תרומות א:יא

פירות הכותי וכו'. המל"מ ז"ל תמה (על רבינו) במ"ש שלא פטרה תורה ללוקח אלא ממעשר ראשון אבל לא מתרומה ותרומת מעשר שהרי התוס' שם הקשו עלה דטבלים שאתה לוקח מן הגוי מהא דתבואת זרעך ולא לוקח והא דטבלים מיירי בתרומת מעשר וכדיליף ליה מדכתיב ואל הלוים תדבר וכו' משמע דס"ל דאף בתרומת מעשר לוקח פטור ומדברי הטור יו"ד סי' של"א משמע דאף מתרומה פטור הלוקח וכן הכריח שם מרן וכתב דמה שרבינו לא הביא דין הלוקח אלא בהלכות מעשר הוא משום דקרא גבי מעשר כתיב וצ"ע עכ"ל. ואם כוונתו על דברי רבינו איני רואה קושיא שהרי רבינו כתב להדיא דחייבים בכל מן התורה אלא שחילק בדבר מכח קרא דואל הלוים תדבר וכו' דאמר ליה אתינא מכח גברא דלא מצית אישתעית דינא בהדיה גם בההיא דכתב מרן ז"ל בב"י אינו ענין לזה דהתם בסתם לוקח איירי שכתב רבינו פ"ב דמעשר הל' ב' דלוקח פטור מלעשר ולא הזכיר שם תרומה ועלה כתב הרב ב"י דודאי הוא הדין תרומה אלא משום דקרא גבי מעשר כתיב עיי"ש ואם כוונת המל"מ על מהרימ"ט שהזכיר תחילה אין בידי הספר אך משטח הדברים נראה שיש ליישבו ודו"ק.

ועל מ"ש מרן ז"ל על דברי הארחות חיים דיש לגמגם דהא אין שליחות לגוי הפר"ח ז"ל כתב עליו דנהי דמן התורה אין שליחות אבל מדרבנן יש שליחות לחומרא ע"כ ואיני יודע למה כתב כן על מרן ז"ל כאילו נעלם ממנו דבר זה ואדרבה עיקר גמגומו על דברי הארחות חיים זה הוא דמשמעות דבריו דמה"ת קאמר ולזה גמגם עליו וק"ל. ודברי הפר"ח ז"ל שם מגומגמים שכפל הדברים בסוף הפסקא האחרת ובסתם עיין עליו. אך מה שתפס על מרן ז"ל בההיא שכתב דרב פפא ורבינא פליגי עליה דרבא ולית להו גזרה דבעלי כיסין והלכה כוותייהו דבתראי נינהו ע"כ דהרי רבינו כתב להדיא זאת הגזרה דבעלי כיסין בפ"ד הל' ט"ו אלא שאינו מפרשה כדברי רש"י ז"ל עיין עליו ודא ודאי עקא גם בסוף פי"א דהלכות מעשר נראה מדברי מרן ז"ל להדיא דרבינו לא פסק כרבא דגזר משום בעלי כיסין והוא תמוה ומכ"ש לפי מ"ש מרן ז"ל לקמיה על ענין מנהג ארץ ישראל ע"פ דעת רבינו עיין עליו.

ולפי האמור זה שכתב רבינו דאם מירחן הכותי פטורין מכלום היינו מן התורה אבל מדבריהם כל מין תבואה הבאה ליד ישראל חייבת כמ"ש שם שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בכותי כדי לפוטרו ואף דרבינו לא כתב כן אלא במציאות שהפריש הכותי התרומה משלו מ"מ צ"ל דאף בבאה מידו הדין כן דאי לאו הא לא קיימא הא וכן נראה מדברי מרן ז"ל שם.

ושוב ראיתי לרשד"ם יו"ד סי' קצ"ב שתפס דמ"ש רבינו פ"ד בגזירת בעלי כיסין אינו אלא בגוי שהפריש תרומותיו כפשט הלשון אבל אם לא הפריש אין במשמע לשון רבינו לשום גזרה וכיון שכן כל פירותיהם אין צריך שום הפרשה אפילו מדרבנן עיי"ש ובשו"ת הרב בצלאל ז"ל סי' א' ב' העמיק הרחיב בזה הרבה וכיון שכן חזרנו לדברי מרן ז"ל אך הקושיא הראשונה שנעלם ממנו דברי רבינו פ"ד עדיין לא עלתה לה ארוכה ומרפא: