מעשה רקח על הלכות ציצית ג:ט

ומותר להכנס וכו'. כ"כ הנמוק"י בשם גאון וראיה מההיא דרב יהודה הוה מברך כל צפרא להתעטף בציצית משום דקסבר כל זמן שמניחה מברך עליה והא דלא הוה מברך אלא בצפרא משום דלא הוה שרי לגלימיה מיניה כולי יומא שמע מינה שמותר לעשות צרכיו בציצית דאל"כ היה צריך לסלקו כשהיה עושה צרכיו ונמצא שהיה מברך עליו כמה פעמים ביום וכ"כ מרן ז"ל וטעם הדבר מבואר מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה כמ"ש רבינו. וכתב הרב מגן דוד ז"ל דהיינו דוקא בטלית קטן אבל בטלית גדול שאנו מתפללים בו אין לעשות כן והביא ראיה לדבריו יעו"ש והכי מסתברא.

נפסקו לו חוטי לבן וכו'. מגילה דף כ"ו וכתב השיירי כנה"ג או"ח סימן ט"ו וזה לשונו וליתנן בטלית אחר לאו דוקא ליתנן לאחר אלא אפי' אם רוצה להשליך ציציות אלו ולעשות לטלית זה ציציות אחרות יפות מן הראשונים מותר דהוי נוי מצוה וכתיב זה אלי ואנוהו ספר הלבוש וראיתי פה אזמיר יע"א נוהגים דאם נמצא הציצית מקוטע והוא כשר כפי הדין אע"פ שרוצה להטיל בו ציציות טובים חדשים וארוכים ושלא יהא שום אחד מהם מקוטע אין עושים כן אם לא שהציציות היו פסולים לגמרי ואין להם על מה שיסמוכו עכ"ד. ואני הצעיר אומר דמנהגן של ישראל תורה היא שכך נהגו בכל המקומות ששמענו ויש להביא סמך למנהג זה מדברי השאלתות שהביא מרן ז"ל דלא שרי רבינו לזורקן לאשפה אלא דוקא בנפסקו ואפילו להשתמש בהם אוסר בשאלתות שכתב אסור לבני ישראל למעבד צרכיהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועים בטלית למיסר בהו מידעם וכו' דילפינן מדם דאמר קרא ושפך וכיסה במה ששפך יכסה שלא יהיו מצות בזויות עליו ע"כ הרי דכל עוד שלא נפסלו יש בהם קדושה ואסור להשתמש בהם לשום דבר ואיך יותר לפוסלם בידים ולפוסקן כל עוד שהם כשרים מעיקר הדין וכל זה הוא להליץ בעד המנהג אמנם מעיקר הדין נראה דשרי וכמ"ש הרב ז"ל ועיין להמפרשים שם.

זורקו באשפה. מעיקר הדין קאמר אמנם לכתחילה נראה דאין נכון לעשות כן וכ"כ רמ"א סימן כ"א בשם הכלבו ומהרי"ל והמחמיר ומדקדק במצות תבא עליו ברכה.

ואסור למכור וכו'. מנחות דף מ"ג וכתב הרב כנה"ג סימן כ' נראה דאפילו לתגר כותי מדלא פירש הברייתא לכותי שאינו תגר אבל הב"ח כתב דדוקא לכותי שאינו תגר אבל לתגר כותי מוכרין ע"כ ודברי רבינו שקולין ומסתברא להחמיר.

נשים ועבדים וכו'. נלמד ממ"ש לעיל הל' ז' והל' ח' דהויא מצות עשה שהזמן גרמא.

מתעטפים בלא ברכה. מדסתם ז"ל הוה משמע לכאורה דאפילו בזמן דאיכא תכלת דלפעמים יתכן כלאים בציצית דשרו אמנם מרן ז"ל לא הבין כן אלא דפשיטא דאסור וזו היא דעת הראב"ד ז"ל ודבר פשוט הוא ממה שכתבתי לעיל הל' ח' בשם מרן גופיה על דברי רבינו עיי"ש ויש ללמוד מדברי הגהות מיימוני ז"ל דמסתיין דלא עברי על בל תוסיף אבל בדאיכא צד נדנוד איסור אין להקל כלל ועיין להתוס' בר"ה דף ל"ג ע"א ודברי רש"י שם בענין בל תוסיף יש להבינם ע"פ מ"ש הוא עצמו בעירובין דף צ"ו ובהכי מתורצת קושית מוהרש"א שם עיין עליהם כי נראה לענ"ד נכון.