מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ד:כ

מי שראתה דם וכו'. לא ביאר רבינו הזמן השייך לדין זה ושאר הפוסקים למדוהו מההיא דפ' כל היד כדי שתושיט ידה תחת הכר וכו' וכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה והביאו רבינו פ"ה דהל' שגגות גם לא כתב רבינו שזה אירע אחר שנשאת וכתבוהו הפוסקים אחרים ז"ל עיין בב"י יו"ד סי' קפ"ז וכבר ביאר רבינו דין הבתולים בפ"ה מאלו ההלכות עיין עליו וממ"ש כאן נראה דבכל זמן קאמר דכיון דאירע לה זה ג' פעמים רצופין נאסרה עליו ועיין להרמ"ך בב"י והיא דעת ר"ת שהביאו התוס' שם ונסתייעו מהירושלמי והתוספתא אך פשטא דסוגיין אזלא ורהטא כדעת רבינו זלה"ה ועיין עוד להרב המגיד ז"ל.

ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור. שם בגמרא ומשמע דנאמנת דוקא באומרת מכה יש לי דהו"ל כנותנת טעם לדבריה אבל באומרת סתם דם זה אינו מן המקור אינה נאמנת אך בתשובת מהר"י וויל סי' כ"ה כתב שגם בזה היא נאמנת הביאו הכנה"ג סי' קפ"ז.