מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ד:יח

הניחה העד וכו'. מדכתב העד בה"א הידיעה משמע שהוא בדוק לה ולכך אנו מחלקין בין משוך לעגול ואפי' בכל שהוא טמאה אם הוא משוך דאם אינו בדוק לה הרי כתב לקמן דלעולם שיעורו בכגריס וק"ל. וממ"ש שחזקתו מן הקנוח משמע דגם לחיוב כרת קאמר וקצת קשה שהרי אין כאן אלא ספק ובפרק הרואה (ברכות דף נ"ח) אמרו סתמא ומנ"ל לרבינו להחליטה בודאי. וי"ל דנ"ל מדאמרינן התם דף נ"ז על הך ברייתא היכי דמי אי דהרגישה עגול אמאי טהור אלא לאו דלא הרגישה וקתני משוך טמא לא לעולם דהרגישה ואימור ארגשת עד הואי משוך ודאי מגופה אתא עגול טהור ופי' רש"י דאימור הרגשת עד הואי שציערתה בדיקת העד ע"כ הרי דאמרו לשון ודאי במשוך ולכך העתיק רבינו שחזקתו מן הקינוח אלא דקצת קשה דא"כ הו"ל לרבינו לפרש ההרגשה ג"כ כמ"ש בגמרא.