מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ד:יז

המשמש מטתו פעמים רבות וכו'. משנה פ' כל היד בית שמאי אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש או תשמש לאור הנר ובית הלל אומרים דיה בשני עדים כל הלילה וטעמייהו מפרש בגמרא דלב"ש חיישינן שמא תראה ויחפהו שכבת זרע ולב"ה לא חיישינן ודי בבדיקה בתחילת ביאה ראשונה ובסוף ביאה אחרונה תו תניא אמר ר' יהושע רואה אני את דברי ב"ש אמרו לו תלמידיו רבי כמה הארכת עלינו (פי' רש"י החמרת) אמר להם מוטב שאאריך עליכם בעוה"ז כדי שיאריכו ימיכם לעוה"ב אמר ר' זירא מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה כי תניא ההיא לטהרות וכו' ופי' רש"י לא יבעול וישנה בלא בדיקה דאפי' ב"ה מצריכי בדיקה לסוף תשמיש אלמא חיישינן לשמא ראתה דם מחמת תשמיש אלמא מי שהוא ירא שמים ופורש מספק איסור לא יבעול וישנה ע"כ. גם התוס' כתבו וז"ל לא יבעול וישנה פי' אם לא יבדוק דשמא מחמת חימוד תשמיש ראתה ודוקא בעל נפש דר"ז ידע נמי דלבעלה לא בעיא בדיקה ורבא אמר אפי' בעל נפש לא דילמא לבו נוקפו וכו' ע"כ. ודעת התוס' ז"ל הא דר"ז לא שייכא אלא בביאה שניה דשמא וכו' ולכאורה קשה דנמצא דהא דר"ז אתיא כב"ש דס"ל שצריכה עד בכל ביאה או תשמש לאור הנר כדי לראות אם נמצא דם וכיון שכן אמאי לא קאמר דבע"נ יעשה כב"ש להדיא וכדברי ר' יהושע ג"כ דעליה קאי וי"ל דמשום דידע דב"ש במקום ב"ה אינה משנה לכך נתחכם בדבריו לומר בע"נ וכו' כלומר לא כדי לתפוס דברי ב"ש אלא לחוש להחמיר בספק כרת כיון שגם ב"ה מודים במקצת דבר זה ולכך פי' רש"י דאפי' ב"ה וכו' ויותר נראה דכוונת רש"י היא כמ"ש התוס' וז"ל דשמא מחמת חמוד ביאה ראשונה ראתה משא"כ בביאה שלישית וממנה ואילך אפי' בע"נ אין לו לחוש ונמצא כפי זה דלא פסק כב"ש דלדידהו צריכה בדיקה בכל ביאה וביאה אלא סברא אמצעית היא לחוש לאיסור כרת.

ורבינו פסק להדיא כב"ה שהרי כתב שאין צריך לבדוק שני העדים שלהם על כל ביאה וביאה אלא מקנח וכו' ולמחר יבדקו העדים גם לא הזכיר דברי ר' זירא דלדידיה צריך בדיקה לאור הנר קודם שיבעול שנית ורבינו לא הזכיר זה כלל וכיון שכן יש לתמוה על מרן ז"ל שתפס במשלם שרבינו פוסק כרבי זירא ודלא כרבא ומ"ש בעל נפש לא מחמת חסידות קאמר אלא שורת הדין ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו כלל דבין יפרש דברי ר"ז כפשטן דבכל ביאה וביאה קאמר דצריך בדיקה קודם שיבעול שנית בין אם יפרש כדברי התוס' שהבדיקה אינה אלא בביאה שניה מ"מ בדיקה בעי לכל הפירושים והיא לאור הנר דוקא דאם הוא למחר אין שייך לשון בדיקה בין בעילה לבעילה ורבינו לא נמצא אפי' רמז בדבריו שפסק כר"ז כדבר האמור גם ממ"ש רבינו מקנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה אחר כל ביאה וביאה של כל הלילה ולמחר יבדקו ע"כ הא ודאי דלא כר"ז היא דלדידיה או צריך עד לכל ביאה וביאה או בדיקה לאור הנר כדברי ב"ש ומדברי רבינו משמע דבעד אחד סגי לכולם ומכ"ש לפי מ"ש התוס' שם דגם ר"ז ידע דלענין טהרות מתנייא וכו'. תו קשה לי ממאי דמקשה ר' אילא ארב בבדקה בעד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק ומתקיף ליה אילו איתא מי לא משמשה ואע"ג דלא ידעה השתא נמי תשמש ואמר ליה רבא זו מוכיחה קיים וזו אין מוכיחה קיים ע"כ. ואם איתא דהא דר"ז שורת הדין קאמר ולא ממידת חסידות היכי קאמר ר' אילא אילו איתא מי לא משמשה וכו' ומי הגיד לו פשיטות זה הרי ר"ז אסר לשמש אלא ע"י בדיקה אפילו דאיתא אשר על כן צל"ע .