מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה ג:ב

ונאסרה על בעלה. כמ"ש בהל' סוטה כתב כן בפ"ב דין ד' ובשני אלו המקומות השיג עליו הראב"ד ז"ל דהרי אמרו פיתוי דקטנה אונס הוא והרב המגיד כתב דרבינו ס"ל כההיא דפ"ק דכתובות וכו' וההיא דארבעה אחין לאו בדוקא אתמר אלא בדרך דחייה וכו' והפר"ח ז"ל כתב עליו דנעלם מעיני כבודו ההיא דפ' הבא על יבמתו (יבמות דף ס"א) שאמרו בפשיטות פיתוי דקטנה אונס הוא והביאה ג"כ המל"מ ז"ל פי"א דהלכות אישות דין ח' ד"ה הן אמת וכו' אף דבאמת ההיא אליבא דר' אליעזר היא ואנן קי"ל כרבנן דפליגי עליה. ומרן ז"ל שם קיים דברי הרה"מ ז"ל דהראיה של כתובות היא טובה וכו' עיי"ש ונראה לענ"ד ראיה אחרת לדעת רבינו מההיא דפ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ו) אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב ורב אסי אמר אביה ולא היא איתיביה ר' הונא לר"א ואמרי לך חייא בר רב לר"א אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין ת"ל אם מאן ימאן מ"מ אמר להו רב לא תיזלו בתר איפכא יכול לשנויי לכו כגון שפיתה שלא לשם אישות שלא לשם אישות קרא בעי אמר ר' נחמן בר יצחק לומר שמשלם קנס כמפותה א"ל רב יוסף אי הכי היינו דתנן מהר ימהרנה לו לאשה שצריכה הימינו קידושין ואם פיתה לשום אישות קידושין ל"ל א"ל אביי צריכה קידושין לדעת אביה ע"כ ומדקאמר רב יכול לשנויי לכו כגון שפיתה שלא לשם אישות משמע דאם פיתה לשם אישות אביה מצי ממאן ולא היא ואם איתא דפיתוי דקטנה אונס הוא אמאי היא אינה יכולה לעכב כיון דאנוסה היתה וגם למאי דפריך ואם פיתה לשום אישות קידושין ל"ל מאי פריך הא כיון דפיתויה אונס פשיטא שצריכה קידושין אחרים דהא אותה ביאה היתה לאונסה ואין האשה מתקדשת אלא לרצונה ואם קדשה בעל כרחה אינן קדושין כמ"ש רבינו פ"ד דהל' אישות.

ואין לומר דהך עניינא דאם מאן ימאן בנערה איירי ובתולה דקאמר קרא (דהיינו דפרשת משפטים דכתיב וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה) היא נערה דוקא אבל קטנה ממש הן הכי נמי שישתנה הדין שהרי בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף ס"א) קאמר רב פפא האי (היא) [תנא הוא] דתניא בתולה יכול קטנה ת"ל אשה וכו' דמשמע דאי לא הוה כתיב אשה הו"א דבתולה היינו קטנה כפשוטו ואף דאיכא תנא התם דפליג עלה וס"ל דאין בתולה אלא נערה מ"מ מצינו לרבינו שפסק כאידך תנא כמ"ש פי"ז מאלו ההלכות דין י"ג עיי"ש ומעתה לדעתו ז"ל קרא דכי ימצא איש בתולה אשר לא אורשה וכו' מתוקם אף בקטנה גמורה וכיון דתלי קרא במיאון דאביה או היא מוכרח דאין פיתויה אונס אלא רצון ומפני שעדין לא יצאת מרשות אביה להיותה קטנה יתכן העיכוב למר כדאית ליה ולמר כדא"ל ואין לדחות כל זה מדכתב בתולה אשר לא אורשה דמשמע דבת אירוסין היא וזה א"א בקטנה דהא זה יתכן בשופי בקטנה גמורה שקדשה אביה וכו' גם בפ"א דנערה בתולה דין ח' פסק רבינו דקטנה מבת ג' שנים עד שתבגור יש לה קנס דפסק כחכמים בברייתא פ' אלו נערות (כתובות דף מ') ושם אמרו על אונס ששותה בעציצו אימא דאף במפתה מכיון דגמרי מהדדי ומתרץ מהר ימהרנה לו לאשה לו מדעתו ע"כ ואם איתא הרי פיתוי הקטנה אונס הוא ואמאי לא נימא ששותה בעציצו ולמה אמרו סתם כיון דבקטנה יש לומר כן והכי מוכח מכמה סוגיות התם דלא חילקו ביניהם כלל שמע מינה דס"ל דפיתוי קטנה לאו אונס הוא אלא פיתוי כדבעלמא זה נראה לענ"ד בדעת רבינו אף שאיני כדאי.