מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יט:כב

כל שקורין לו ממזר ושותק וכו'. כתובות דף י"ד ברייתא ופסק כת"ק דכל פיסולא דקרו ליה ושתיק פסול וכתב הרב המגיד ז"ל דרבינו מפרש שהוא כמו משפחה שקרא עליה ערער דבבדיקה סגי דלא ליהוי האי דשתיק טפי מעדים שהעידו שנתערב במשפחה זו פסול וכמ"ש רבינו למעלה וכו' ע"כ. משמע מדבריו שהוא מפרש כוונת רבינו דאין לנו שום ודאות בדבר אלא מכח שתיקתו דהויא כהודאה אלא דאין לנו כח לפוסלו לגמרי דאפשר דהאי דשתק הוא מפני שהוא יודע שיש במשפחתו פיסול ואינו רוצה לגלותו ואמטו להכי הוא שותק ולכך הצריך רבינו לבדוק לכל בני משפחתו והבדיקה כבר הקדימה רבינו לעיל שהם בד' אמהות וכו' ומפני זה סתם כאן ותדע דלקמן בדין משפחה שנתערב בה חלל ודאי וכו' שהצריך ג"כ בדיקה כתב הרה"מ ז"ל שהבדיקה היא לד' אמהות כנזכר ע"כ ומינה נמי דכיון שאנו דנין דין זה דשתק כבאו עדים והעידו על הודאי אם נשא בלא בדיקה תצא כמ"ש רבינו לקמן וכן משמע מהגמרא ופשט הדברים נראה דבשתק בממזר וכיוצא מפסולי קהל היא ההזהרה לכל ישראל בכולל דהא ספיקא דאורייתא הוא ובפרט אם אתחזק איסורא ובשתק דחלל אינו אלא לכהנים שהרי ישראל הוזהרו על זה. וראיתי להכנה"ג אה"ע סי' ב' שהביא דהרב משפטי שמואל פירש דברי רבינו דדוקא לגבי כהנים קאמר בכולהו ולכאורה הסברא תמוהה היא אם לא שנאמר דס"ל להרב דאף דשתק אכתי לא מקרי אתחזק איסורא וכיון שכן אין לחוש גבי ישראל אלא דוקא גבי כהנים דמעלה עשו ביוחסין ועיין להטור שהביא דברי ר"י דמפרש דזה הדין של שתק וכו' איירי בידוע שנתערב בה ודאי ופשט דברי הטור נראה דאדברי רבינו קאי ונחלקו הפוסקים ז"ל בהבנת הדברים וכל אחד לדרכו פנה ולענ"ד נראה אין הכרח חותך לאחד מהם ואלו ואלו וכו' והנראה לענ"ד כתבתי ושבח לאל יתברך שמצאתי כדברי בס' בנימין זאב שו"ת סימן תי"ב עיי"ש.