מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יח:יח

וכן קטן שהיה מסיח לפי תומו וכו'. דין זה לא נמצא בגמרא וכבר תמה עליו הרב המגיד ז"ל ולענ"ד נראה דרבינו פסק כברייתא דקתני הכל נאמנים להעיד חוץ מהימנה ובעלה ומאחר דסתם תלמודא קא מהדר לדרב פפא ומוקים לה דבשפחתה במסיחה לפי תומה מהניא דומיא דקטן המעיד על אמו דבמסל"ת עבד רבי עובדא להכשיר מינה יליף רבינו לסתם קטן דמידי הוא טעמא אלא מפני שכיון שהוא קטן שהוא משולל הדעת אין עדותו עדות משא"כ כשהוא מסיח לפי תומו יש לנו לסמוך עליו כיון דבשבויה הקילו גם בפ' הגוזל (בבא קמא דף קי"ד) מוכח דאין שום קטן נאמן אלא במסיח לפי תומו עיי"ש ומינה דבשפחתה גם כן אף שהוא כלול בהימנה ובעלה האמור בברייתא מ"מ במסיחה לפי תומה סמכינן עלה מדסתם לן תנא דאפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין דמשמע דאפילו שפחתה קאמר ובהאי חילוקא דמסל"ת יתקיימו שניהם ובין שנאמר דפסק כרב פפא בין שנאמר דפסק כרב פפי או רב אשי מכיון דרבינו סמך עצמו לזאת הברייתא וסתם תלמודא שהביא הך עובדא וכו' מכח זה פסק הדין כן וראוים הדברים למי שאמרן ולמ"ש הרב המגיד ז"ל בכותים או עוברי עבירה וכו' עיין להרב משפטי שמואל ז"ל סי' ק"ז והרב בית שמואל ז"ל אה"ע סי' ז' שיש פנים לכאן ולכאן.