מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה יח:יז

השבויה וכו' מפני שהיא ספק זונה. ספק זה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש רבינו הואיל ואסור כל הספיקות כולן מדברי סופרים וראיתי בהכנה"ג אה"ע סימן ז' בהגהת הטור אות ב' שכתב אסורה לכהן משום ספק זונה וכו' נ"ב ואיסור זה מדאורייתא רש"י ז"ל בפרק הגוזל ומאכיל הר"ם אלשקר ז"ל סי' צ"ה ע"כ ולא ידעתי מהו דהא ודאי איסור השבויה נראה שאינו אלא מדרבנן ולפיכך הקילו בה כמה קולות וכמ"ש בכמה מקומות ומהם בסוגיין דכתובות דף כ"ז גם ראיתי בפרק הגוזל (בבא קמא דף קי"ד) ואדרבא משם מוכח למסקנא דמילתא שאינו אלא מדרבנן שהרי המקשן היה סבור שהוא מדאורייתא דפריך התם וקטן מסיח לפי תומו מדאורייתא לא והא אמר ר' יהודה [וכו'] מעשה בתינוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין הגוים וכו' יצאתי לשאוב מים וכו' ומתרץ בשבויה הקילו. הרי דהמקשן היה סבור שהיא מדאורייתא והתרצן תירץ לו דאינו כן אלא מדרבנן הוא דאין לומר דגם התרצן ס"ל שהוא דאורייתא דא"כ היכי מצו רבנן להקל באיסור תורה חלילה ורש"י ז"ל גם כן בדברי המקשה פי' שהוא דאורייתא ובדברי התרצן פי' בשבויה הקילו דספיקא בעלמא היא ותדע דרש"י גופיה בדף כ"ג פי' להדיא שאינו אלא חששא בעלמא עיין עליו ומה אעשה שאין בידי הרב אלשקר ז"ל שוב מצאתי להרב אליהו רבה דף פ' שגם הוא תמה על הרב אלשקר ז"ל עיין עליו ושבח להשי"ת.

ואם יש לה עד וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו אם בעד מפי עד סגי ונראה דהוי ק"ו מדין אשה שמת בעלה שפסק רבינו פי"ג דהל' גירושין דין ח' דסגי דהן אמת דהתם משום דהיא דייקא ומנסבא ומילתא דעבידא לאגלויי ומתוך חומר וכו' מ"מ כיון דהכא לא הוי אלא מדרבנן ואית לן דמנוולא נפשה לגבי שבאי אית לן לאקולי והדברים ק"ו ועוד למסיח לפי תומו שאמרו בגמ' דנאמן וכתבו רבינו בדין י"ח הוי ודאי עד מפי עד דהא לא אתי לבי"ד להעיד דא"כ הו"ל מתכוין להעיד וכן מצאתי להרב משפטי שמואל סי' ק"ז עיין עליו.

ואפילו עבד וכו'. נראה פשוט דאף החמש נשים שפסולות להעיד זו לזו מפני שחזקתן ששונאות זו את זו כמ"ש רבינו פי"ב דהל' גירושין דין ט"ז הכא הם כשרים דהתם מפני שאפשר שיתכוונו להכשילה אבל הכא אין שייך וכו' וכן דקדק רבינו שם שכתב שאין מעידין במיתת בעלה וכו'.