מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה טז:א

פצוע דכא וכו'. עיין הרמ"ך וכבר נתבאר פי"ב דעת רבינו ובהרב המגיד שם ומ"ש ואפי' כהן וכו' ראיתי דברים תמוהים בהרב חלקת מחוקק אה"ע סי' ה' שכתב דה"ה גרושה וחללה דמה לי זונה מה לי גרושה וחללה דהא בחד קרא כתיבי אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו וכו' וכן אין עליו שום קדושת כהן כגון לטמא למתים ולישא כפיו דמאחר שאתה מתירו בגיורת שהיא זונה דקרא ה"ה שאר מצות כהונה והוי כזר בעלמא וכו' ע"כ. וריש מלין נראה דאין כוונת הרב אלא מצד קדושת כהונה כלומר דמצד כהונה הוא מותר בגרושה כחללה וכן נראה ממ"ש לפי שאינו בקדושתו וכו' וכן אין עליו שום קדושת כהן וכו' דאילו מצד ישראל כיון שהכתוב אסר הפצוע דכא לבא בקהל פשיטא ודאי שהוא אסור בכל בת ישראל ובכללם הגרושה וחללה אלא נראה דמצד הכהונה קאמר וגם בזה לא צדק אחר המחילה רבה שהרי כתב דאין עליו שום קדושת כהן כגון לטמא למתים ולישא את כפיו וכו' וזו מנא ליה דהא מדברי רבינו פ"ג דהל' אבל דין י"א לא התיר להטמא למתים אלא החללים שאינן בכהונתם והן אסורין בתרומה כמ"ש מדברי רבינו פ"ז דהל' תרומות ואילו פצוע דכא אוכל בתרומה ובקדשים להדיא כמ"ש שם באותו פרק ופ"ז דביאת מקדש לענין אכילת קדשים וגם לענין נשיאות כפים לא נפסלו אלא המומים שהם בגלוי כדי שלא יסתכלו העם בהם כמ"ש רבינו פ"ז דהלכות תפילה והפצוע דכא פשיטא שהוא כשר לישא את כפיו.

והרב בית שמואל ז"ל הקשה עליו מדברי הרה"מ ז"ל שכתב דאין להתיר אלא מה שמנו חכמים וכו' כנראה שהבין שהרב בעל חלקת מחוקק כוונתו להתיר הגרושה וחללה להדיא להפצוע דכא ואף דפשט הדברים כן נראין מ"מ אם איתא עדיפא מינה הו"ל להקשות עליו דאיך יותר בגרושה וחללה שהם ישראליות גמורות והתורה אסרתן עליו מצד שאינו בר הולדה ומקרא מלא הוא וחז"ל לא התירו לו אלא גיורת ומשוחררת דאינן בכלל קהל ישראל דקהל גרים לא איקרו קהל ומה שהוצרך רבינו לאסור לו הממזרת אף שישראלית גמורה היא היינו משום דכיון שהיא אסורה לבא בקהל הו"א דלענין זה אין נקרא קהל ה' כיון שהיא עצמה אסורה בהם. ואחד מתלמידי יצ"ו פי' דאין כוונת הרב חלקת מחוקק ז"ל לסתם גרושה וחללה דהא מילתא דפשיטא היא שהם אסורות לו אלא כוונתו לגיורת ומשוחררת שנשאו ונתגרשו או נתחללו דכיון שהגיורת ומשוחררת הותרו לו מצד עצמן אף דשייך איסור זונה שהיא דאורייתא ה"ה אם נתגרשה או נתחללה דכיון דטעמא משום שאינו בקדושתו מעתה מה לי זונה ומה לי גרושה וחללה כיון דבחד קרא כתיבי ואף שעדיין קצת קשה דאם איתא הו"ל לתפוס דבורו בגיורת ומשוחררת וכו' מ"מ יותר הגון הוא כדי להליץ בעד הרב ז"ל ולענין דברי הרה"מ שכתב דאם איתא דממזרת שריא לישמועינן מתני' רבותא טפי שהוא מותר בממזרת וכ"ש גיורת ומשוחררת וכו' וקשה דהא כי בעו לאוכוחי מדיוקא דמתניתין לנתינה אסיקו דמהא ליכא למשמע מינה מידי משום דקשה דיוקא אדיוקא א"כ גם בממזרת ליכא למידק מידי ועוד דאיכא מ"ש הראב"ד ז"ל דממזר לאו קהל הוא כלל וכן הקשה מהרש"ך ז"ל דף קס"ז הביאו הכנה"ג ז"ל והניחו בצ"ע ולענ"ד נראה דהרה"מ ז"ל לא נתכוון בזה אלא כלפי השגת הראב"ד ז"ל שכתב דמדלא קתני במתניתין ממזרת אלמא אסור בממזרת וכו' ולדידיה הוא שכתב כן לאלומי דברי רבינו ועוד י"ל דהא דממזרת לא אתיא מדיוקא אלא מפשטא דמתני' שהרי לא התיר אלא גיורת ומשוחררת משום דלא אקרו קהל משא"כ הממזר ואינו דומה לנתינים דכיון שהם גרים לא אקרו קהל כלל לפסק ההלכה ועיין עוד להרב מגדל עוז ז"ל.