מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה טו:לב

נאמנת חיה וכו'. ברייתא בקדושין דף ע"ג קרוב ללשון רבינו ופירש"י זה כהן וזה לוי נשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי נתין וממזר ע"כ. ופי' הר"ן ז"ל דהאי נאמנות דחיה לאו מדינא הוא אלא דהימנוה רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר וכו' ע"כ. ונראה דאף דבעלמא סתם ספיקא רחמנא שריא דאמרינן ממזר ודאי ולא ספק ממזר ומהך טעמא מכשירינן השתוקי דבר תורה כמ"ש רבינו לעיל מ"מ הנ"מ היכא דלא איקבע איסורא אבל הכא דאיקבע איסורא שהרי ארבעתן בבית אחת דחד מנייהו ממזר ודאי מעתה מדינא אסור דומיא דחתיכה משתי חתיכות דמביא אשם תלוי כמ"ש רבינו פ"ג דהל' שגגות אך מכיון דאין לנו שום תיקון לזה הימנוה רבנן לחיה כיון דעל הרוב אי אפשר בענין אחר ולפיכך כשערער עליה אחר ואמר שזה הוא ממזר נדחו דבריה שהרי כולם בחזקה זו הם מכח הקביעות כאמור דאין לומר דמאי דהימנינן ליה להמערער הוא משום דהוי כשר לעדות ואין דברי האשה עומדין נגד דברי האיש דאם איתא כי פריך תלמודא ערער מאי אלימא ערער חד והא אמר ר' יוחנן אין ערער פחות משנים אלא ערער תרי ע"כ ואם איתא לימא ליה דלעולם ערער חד והכא שאני שהאחד הוי כתרי לגבי עדות האשה אלא ודאי דס"ל דאין לחלק בזה הכא דהימנוה רבנן לחיה כעד כשר כיון דא"א בענין אחר כמ"ש הר"ן ז"ל.

אלא דדברי רבינו מגומגמים דממ"ש מפני שלא הוחזק משמע שלא הוחזק בכשרות דהיינו כנ"ל דאיקבע איסורא וכל אחד הוי ספק ממזר וממה שסיים בקרא עליה ערער דהרי הבן בחזקת כשר משמע שחזר לכשרותו הראשונה והוי סותר דברי עצמו ועוד דמה שסיים ז"ל ואין לו יחוס קשה דכיון דהוא בחזקת כשרות אמאי אין לו יחוס ועוד יש לעורר דאם רבינו ס"ל כפירוש רש"י שאלו הד' נשים היו בבית אחת למה לא ביארו והרב ב"י אה"ע סי' ד' העתיק כדברי רש"י ז"ל לכן נראה דכוונת רבינו בנשים שאין לנו בהם שום חזקה לא לפיסול ולא להכשר וילדו ובאתה החיה והעידה על זה הבן שהוא כהן או לוי או נתין או ממזר שאנו מאמינים אותה מפני שלא הוחזק אצלינו. אמנם כשבא המערער ואמר שזה כשר הוא ולא ממזר יש לנו להחזיקו בכשרות דכח המערער עדיף בכי הא ולכך סיים דמ"מ אין לו יחוס כיון שיצא עליו שם רע מ"מ ושומר נפשו ירחק ממנו אלא דאעיקרא דמילתא סתם ערעור לא נאמר להכשיר אלא לפסול וכ"כ רש"י ז"ל לפי דרכו שהחיה אומרת שהוא כשר והעד אומר שהוא ממזר או נתין אי נמי שאינו כהן או לוי ומ"מ דברי רבינו מבוארין מעצמן דהכא שאני. אך ראיתי להרב ב"י אה"ע סי' ד' סעיף ל"ה בשו"ע שכתב נשים שילדו בבית אחת והעתיק כדברי רבינו ממש וכיון שכן חזרנו להנ"ל דכיון דהוי קבוע והוחזק הממזר ביניהם איך יהיה זה הבן בחזקת כשרות וכן ראיתי שהקשה שם הרב חלקת מחוקק ז"ל עיין עליו וצריכין אנו לידחק ולומר דכיון שזה המערער מעיד שהוא כשר גמור אף שהחיה מנגדתו האמינוהו חז"ל כבי תרי להחזיקו בכשרות מטעם דעיקרו לא היה לנו בו חזקת פסול גמור אלא חשש פן זה הוא הממזר ומכח זה סמכו ז"ל על דברי המערער כדברי הש"ס ומ"מ סיים שאין לו יחס כדבר האמור ושומר נפשו ירחק ממנו ועיין להמל"מ ז"ל דין י"א שכתב כמ"ש אך לא נרגש שעדין קשה הרבה כמ"ש.