מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה טו:יא

פנויה שנתעברה וכו'. הרמ"ך. ודברי רבינו נכונים לפי הסוגיא דעשרה יוחסין וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל דשאני הכא שאין אדם משים עצמו רשע ועוד שהיא קרובה לו ע"כ נראה דהוצרך להך ועוד דלטעם דאין אדם וכו' הא דפלגינן דבוריה כדקי"ל גבי פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להורגו וכן פלוני בא על אשתי וכו' בפ"ק דסנהדרין דף ו' והו"א דלגבי דידה לא מהימנא אבל לגבי הולד מהימנא לכך הוצרך לטעם קורבה דאף לגבי ולד לא מהימנא אלא דכפי זה נפק"מ לגבי חיה שהיא קרובה לולד לא מהימנא וחז"ל לא חילקו בה דהא לאו משום עדות גמורה אתו עלה אלא לגלויי מלתא בעלמא וכמ"ש מדברי הר"ן שהביא הרב ב"י ז"ל סי' ד' ועיין להמל"מ בדין ל"ב ובמ"ש בעזרת ה'. ובשו"ת בנימן זאב ז"ל סי' קל"ו נשאל אם היא אשת איש ואחר שמת בעלה אמרה שבנה הוא מאיש אחר אם היא נאמנת והשיב דשאני פנויה שנתעברה מא"א דפנויה הרי הולד לפנינו משא"כ באשת איש דכיון דהבעל היה עמה בהתמדה וקי"ל רוב בעילות אחר הבעל אין להאמינה כלל עיין עליו ומלבד זה אי אפשר להאמינה שהרי אשת איש היתה וחז"ל חששו הרבה להוצאת לעז על אשת איש משום פגם הבנים ואי משום שהיא אומרת כן אין אדם משים עצמו רשע וכ"ש לפסול אחרים.