מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה טו:טו

אבל האב שהוחזק שזה בנו וכו'. נקט לשון חזקה לרבותא כשלא הוחזק כמ"ש לקמן וכן אם היתה אשתו מעוברת וכו' אלא דאיכא למידק שזה שאומר בני זה ממזר מנא ידע אי כשראה או ידע שאחר בא על אשתו ושתק לאיזה סיבה הא קי"ל רוב בעילות אחר הבעל ואפילו אם פירש ממנה אח"ז אכתי אפשר שהיתה מעוברת ממנו עצמו מקודם ואי כשפירש ממנה זמן רב אכתי למה נחזיקהו לממזר גמור הא אמרינן פרק אין דורשין (חגיגה דף י"ד) שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכהן גדול מי חיישינן לדשמואל וכו' אמר ליה דשמואל לא שכיחא וחיישינן שמא באמבטי עיברה וכו' ע"כ ומדליכא מאן דפליג עליה משמע דהכי הלכתא וכיון שכן אמאי לא ניחוש לזה ולהצילו מדין ממזר ודאי ולזה יש לדחות דהכא במאי עסקינן כשידע שבא עליה אחר אחר שנשאה והוא לא נגע בה דאז ודאי הוא ממזר גמור ועוד י"ל דחששת אמבטי לא נאמרה אלא לגבי בתולה דכיון דחזינן שהיא בתולה עדיין ודשמואל לא שכיחא אין לנו דבר לתלות אלא באמבטי משא"כ בבעולה דהרי מקוה חסר לפנינו אכן חילוק זה אף שנראה אמיתי אין לו העמדה שהרי כתב רבינו לקמן ארוסה שנתעברה וכו' שאם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר וכו' והתם מסתמא בתולה היא ואפ"ה מחזקינן ליה כממזר גמור ולא חיישינן שמא באמבטי עיברה ומכח זה כתב המל"מ פט"ו דהל' אישות ופי"ז דהל' איסורי ביאה דאין הלכה כהא דבן זומא עיי"ש. ואף אי מהא לא איריא כל כך דהכא שאני שהיא אומרת מארוסי נבעלתי כלומר ואיני בתולה עוד אבל אם היא אומרת עדיין בתולה אני מאן נימא לן דלא חיישינן להא דבן זומא אך מ"מ מדהשמיטה רבינו ושאר פוסקים שמע מינה שדחאוה מהלכה ולמ"ש רבינו ואם יש לבן בנים אינו נאמן עיין מ"ש לעיל פי"ג דין ח'.