מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ט:יב

לפיכך אם קרעו ומירק החלב וכו'. לא ידעתי מאין הוציא רבינו שצריך למרק גם לצלי דבגמרא לא הוזכר אלא קריעה וקריעת שתי וערב וטיחה בכותל ובצלי רבו הפירושים רש"י ור"ת והרי"ף והר"י ז"ל עיין עליהם וכיון דרבינו הצריך קריעה גם לצלי א"כ מירוק למאי בעי הא נורא מישאב שאיב וכן משמע להרמ"ך בכת"י עיין עליו. והנה ראיתי להרב ב"י סי' צ' שכתב בזה דלא אמרינן נורא מישאב שאיב אלא בפליטת דבר מועט אבל בכחל שהוא מלא חלב לא אמרינן הכי עיין עליו ועוד נראה לענ"ד דלא מצינו שאמרו חז"ל נורא מישאב שאיב אלא גבי דם ואף את"ל שישאר שם מעט דם הו"ל דם האברים שלא פירש שהוא מותר לגמרי משא"כ גבי חלב שאם ישאר בו חלב הוי אסור עכ"פ מדרבנן מיהא ותדע עוד שהרב כנה"ג יו"ד סי' ע"ג גבי בשר לצלי פלפל והביא משם הרבה מגדולי הפוסקים שיש להדיח הבשר קודם שיצלנו כי לא אמרו נורא מישאב שאיב אלא בדם הנבלע לא בדם שהוא בעין דאדרבה האש מייבשו עיין עליו. ועוד מצאתי להפר"ח סו"ס פ' שכתב שטבע המלח להפליט הדם ולא החלב עיי"ש והוא מהמפרשים ז"ל. מעתה אף אנו נאמר שכן טבע האש ודע דבשו"ת תרומת הדשן סי' קפ"ב כתב דאם חתך הכחל דק דק הו"ל כמו טיחה בכותל ושרי לבשלו עם בשר לדעת רבינו וסיעת מרחמוהי והסכימו על ידו האחרונים ז"ל עיין עליהם. ודע דרבינו פ"א דטומאת אוכלין דין כ"ג פסק דחלב שבכחל שחישב עליו בטלה דעתו והרי הוא טהור ע"כ דמשמע דאין לו דין חלב וכאן משמע להדיא דדין חלב גמור יש לו אלא שהתורה לא אסרה חלב שחוטה בדין בשר וחלב אם לא שנאמר דאף שיש לו דין חלב מ"מ אין דרך לסוחטו ולאוכלו כלל ולכך כשחשב עליו בטלה דעתו וכו'.