מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ט:יג

שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה. יש לדקדק דלפי טעם זה למה לא נשער בקדירה שניה חוץ מן הכחל וצ"ל דכיון דעיקר איסורו אינו אלא מדבריהם הקילו בו וכמ"ש רבינו פט"ו וז"ל אבל כחל שנתבשל עם הבשר בששים וכחל מן המנין הואיל והכחל מדבריהם הקילו בשיעורו ע"כ. והר"ן פ' גיד הנשה כתב משום דכיון שאינו נאסר אלא מפני מראית העין אין להחמיר בקדירה שניה מבראשונה ע"כ. וראיתי להט"ז יו"ד סי' צ' שכתב מחלוקת חדשה שלא הזכירוה הפוסקים בין הרמב"ם והרשב"א דהרמב"ם ס"ל דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נעשית נבלה אפילו בבשר וחלב כמ"ש פט"ו דין כ"ז דחלב שנפל לקדירה של בשר עוף ונתן טעם בקדירה מרבה עליו עוף עד שיתבטל הטעם ע"כ. ולהרשב"א אפילו אם נפל ממילא אח"כ בשר עוף לא מהני דחתיכה עצמה נעשית נבלה וכו' ע"כ. ולכאורה דבריו תמוהין במ"ש דלהרשב"א אפילו אם נפל ממילא לא מהני דהא אפילו איסור דאורייתא כשנתבטל מאליו נראה דמהני מכ"ש איסור דרבנן והרי הרב ב"י שם סימן צ"ט ד"ה ומ"ש רבינו בזה בשם הרשב"א הנה בתורת הבית הארוך כתב ומיהו וכו' נמצאו ג' דינין בביטול האיסורין וכו' איסור של דבריהם שיש לו עיקר מן התורה אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו ואם עשה כן מזיד אסור אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו וכו' הרי מבואר יוצא דכשנפל ההיתר מעצמו משרא שרי לדעת הרשב"א ז"ל. והנראה לענ"ד פשוט בדעת הט"ז ז"ל דכוונתו כלפי דברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דדי בביטול הטעם שנתן בקדירה לחוד ואפי' להרבות בידים שרי ולזה כתב דהא להרשב"א אפילו נפל מאליו לא מהני משום דאיהו ס"ל דחתיכה נעשית נבילה וכיון שכן בעינן ששים כנגד החתיכה כולה שנפל עליה החלב ולא משערינן בכמות החלב לחוד כדברי הרמב"ם ואם יתכן שיפול בזאת הקדירה תשלום הששים מהיתר כנגד החתיכה שנפל עליה החלב דנעשית נבילה או כנגד הקדירה כולה כגון דלא ידעינן וכו' הן הכי נמי דמודה ואזיל דסגי בהכי אלא דעם כל זה אכתי הוא מגומגם למ"ש דזו מחלוקת חדשה שלא הזכירוה הפוסקים דכיון דהרב ב"י בסי' צ"ט הביא דבריהם ופסקו בשו"ע והרמ"א ז"ל הזכיר דעת הרשב"א בהגה"ה הרי נתבאר המחלוקת וגם התולדה להדיא ודוק.

ואין משערין בו אלא וכו'. הנה בגמ' דף צ"ז אמר רב נחמן כחל בששים וכחל מן המנין אמר רב יצחק וכחל עצמו אסור ואי נפל לקדירה אחרת אוסר אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן כי משערינן בדידיה משערינן או במאי דנפק מניה משערינן פשיטא דבדידיה משערינן דאי במאי דנפק מניה מנא ידעינן אלא מעתה נפל לקדירה אחרת לא יאסר כיון דאמר ר"י וכחל עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכה דנבילה ופי' רש"י בדידיה משערינן דבעינן שיהא בהיתר ס' כמותו או במאי דנפיק מניה אין צריך שיהא בהיתר אלא בס' מה שפלט זה דהאי מאי דאתי קמן לאו בקדירה הוא ומשדא שדינן ליה לבר אלא מעתה הואיל ובדידיה משערינן הא אבטיל כוליה שהלך כל עצמו בתבשיל וכו' וכיון דכוליה בטלתיה נפל בקדירה אחרת אל יאסור ע"כ. וכ"כ התוס' בפי' ראשון והוסיפו פי' שני דאלא מעתה קאי אהא דאמר וכחל מן המנין וכו' והנה הרב המגיד ז"ל כתב דמ"ש רבינו אין משערין בו אלא כמות שהוא וכו' נראה שהוא פי' למ"ש בגמ' בדידיה משערינן או במאי דנפק מניה ויפרש רבינו או אף במאי דנפק מניה ע"כ והרב ב"י יו"ד סי' צ' כתב עליו וז"ל ואיני יודע איך יוכל לישב על פי' זה מה שהקשו בגמ' כשאמרו פשיטא דבדידיה משערינן אלא מעתה נפל לקדירה אחרת לא יאסור וכן מ"ש פשיטא דבדידיה משערינן דאי במאי דנפק מניה מנא ידעינן ואם פירוש במאי דנפק מניה אף במאי דנפק מאי קשיא ליה מנא ידעינן הרי יכולין אנו לידע כמה היה בשעה שנפל עכ"ל. ובהשקפה ראשונה לא ידעתי מאי קשיא ליה להרב ב"י על הרה"מ מכיון שכבר יש לנו פי' שני של התוס' דכי פריך אלא מעתה וכו' קאי אמאי דקאמר ר"נ דכחל מן המנין מעתה שפיר פריך וכן מצאתי להרב ב"ח והרב לח"מ ז"ל.

גם מ"ש הרב ב"י שם דנפק"ל לרבינו מההיא דההוא כזיתא דתרבא וכו' וכתבו רבינו בכחל וה"ה בשאר איסורין ע"כ אין נראה כן מדברי רבינו וכבר הושג גם בזה עיין עליו מכ"ש דכחל לא הוי אלא מדרבנן ומשונה משאר איסורין שהוא מן המנין ואיך נלמוד שאר איסורין ממנו בסתם אכן מאי דנראה לענ"ד בדעת רבינו שהוא כפי' רש"י ממש אלא שבעוצם חכמתו רצה להשמיענו שני דינים בכלל אחד דידוע דדברי הגמ' ופי' רש"י קיימי אקדירה ראשונה דמשערינן כמו שבא לפנינו אחר שנתבשל אבל אם נפל אח"כ לקדירה שניה יש להסתפק שנשער כשעת נפילתו אחר שנתבשל בקדירה ראשונה דהא כבר שיערנו בו כך בפעם ראשונה ואף אם נצטמק יותר עכשיו אפשר שאין לשער אלא כמו בראשונה דהיינו כמה שקל דרך משל אם אחר שנתבשל בראשונה שקל ליטרא ועכשיו שנפל בקדירה שניה שוקל חצי ליטרא היה אפשר לומר שנשער בליטרא כמו ששיערנו בראשונה והיינו בשעה שנפל לכך כלל רבינו השני דינים במתק לשונו והאי אין משערין אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמות שהיה בשעה שנפל קאי לקדירה שניה שסיים ומינה אנו למדין גם לקדירה ראשונה דהדין ג"כ כך דמשערין כשעה שנתבשל ג"כ ולא חש לשנטעה ונאמר דבקדירה ראשונה שהיה בו האיסור נחמיר ונשער גם במאי דנפיק מניה דמכיון שלא ביאר סתמו כפירושו דדין קדירה ראשונה כדין קדירה שניה מכ"ש שכבר הקדים שמשערין בו בששים כבראשונה כלומר דשניהם שוין והמדקדק בדברי הרב המגיד יראה דלא פסיקא ליה מלתא בדעת רבינו מפני שהבין כפשטן של דברים דאקדירה ראשונה קאי ולכך כתב ומ"ש רבינו ואין משערין וכו' נראה שהוא פירוש וכו' ומדכתב לשון נראה הורה לנו שנסתפק קצת בדבר וכן סיים ויפרש רבינו או אף וכו' ולמה לא כתב ומפרש רבינו כדרכו בשאר מקומות אלא ודאי נראה שכתב כן מפני שנסתפק בדבר. אכן לפי דרכינו הכל מיושב ומתוקן כדבר האמור והמעיין יבחר כי תורה היא וכו'.