מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ג:טז

יראה לי וכו'. הרמ"ך. וכבר עמד על זה הרב המגיד ז"ל עיין שם במ"ש מרן על הרב המגיד ז"ל שבא ליישב דברי רבינו בדבר שהוא מוקצה מן הדעת וכו' ע"כ. לא ידעתי למה לא הקשה ג"כ להרשב"א ז"ל דס"ל נמי הכי והביאו ג"כ בב"י סימן קט"ו ועוד דהרה"מ לא כתב כן אלא על היראה לי שקאי לדעת הגאונים וכמו שיבא לקמן בע"ה. עוד הקשה מרן ללשון הרה"מ שמתחילה כתב דכ"ש הוא ושוב כתב לשון אפשר וכו' ע"כ. ולענ"ד דכוונת הרה"מ מבוארת דכוונתו אינה בדעת רבינו עצמו אלא דרבינו יסבור כן בדעת הגאונים והגמרא וזהו שסיים והוא דעת רבינו כלומר דבאמת דעת רבינו כן היא כמ"ש לעיל דכ"ש הוא ואין צריך להגיה שום דבר בדבריו כמ"ש הרב לח"מ והפר"ח יו"ד סי' קט"ו כי נכון מצד עצמו כאמור.