מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות ג:טו

האוכל גבינת הכותים או חלב שחלבו כותי ואין וכו'. מדכתב סתם וגם סמך זה למ"ש תחילה שאף הגבינה שמעמידים אותה הכותים בעשבים או במי פירות וכו' אסור משמע דאף היכא שאין לחוש לחלב טמא כגון שאין באותו עדר דבר טמא או שהוא ביוקר אפ"ה לא חילקו ואסור וכדעת הרבה מן המפרשים ז"ל ואף שעיקר הגזירה לא היתה כי אם על הגבינה ס"ל לרבינו דהוא הדין והוא הטעם ודלא כמסקנת הפר"ח יו"ד סי' קט"ו עיי"ש דא"כ נתת דבריך לשיעורין ועוד שיש לגזור מקום זה אטו מקום אחר ועיין להכנה"ג שם ולמ"ש רבינו בדין החמאה פשוט הוא דכך קים להו לחז"ל שחלב טמא אינו עומד כלל והנה סיפר לי החכם השלם ר' מ"נ נר"ו שפעם אחת הלך בשליחות מצוה הרב נסים רוזיאו זלה"ה לערי פרס ונתכבד הרבה מהתוגרמים בדרך עפ"י צווי השר והאכילוהו חמאה ודבש עם לחם וערב לו חמאה הרבה ובחזרתו חזרו להאכילו החמאה אך לא היתה כל כך טובה כמו הראשונה והרב ז"ל שאל אותם מדוע זאת החמאה אינה טובה כמו הראשונה והשיבו לו בדרך פיוס ותחנונים שבראשונה היה להם נאקה אחת שמינה ובריאה ומחלבה עשו לו אותה החמאה לכבודו ואח"כ מתה ונשארה להם נאקה אחרת שאינה כ"כ שמינה כמו הראשונה ולכך אינה מוטעמת כ"כ וכשחזר הרב לחברון ספר להם הענין ותמה על המראה שהרי חז"ל אמרו שחלב טמא אינו עומד והרב של חברון ז"ל השיב לו ואפשר לומר דה"ה נמי דחלב טמא אינו עומד אך הגמל שיש בו סימן אחד של טהרה שהרי הוא מעלה גרה החלב שבא מצד אותו סימן עומד ונמצאו דברי חז"ל קיימים.

ואני אומר שזה הדבר לא יתכן בעולם ואין ספק שאותם התוגרמים שקר העידו והחמאה לא היתה כי אם מחלב של בהמה טהורה ואשר פיהם דבר שוא כתיב ולהשביח מקחו ומתנתו הוא עושה להראות לו שכבדוהו בדבר גדול כאשר הוא מבואר בזמנינו שהחלב של גמלא הוא מושבח ומוטעם מאד בעיני כל השותים אותו אבל לעמוד הן הכי נמי שאינו עומד כלל שלא חילק חז"ל בדבר כלל. ותדע דבפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ה) איפליגו אמוראי באיסור טעם הגבינה ר' חנינא אמר לפי שא"א לה בלא צחצוחי דחלבא ושמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה ורב מלכיא משמיה דרב אדא בר אהבה אמר מפני שמחלקין פניה בשומן של חזיר רב חסדא אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף הערלה ע"כ ואם איתא למה לא יהבו הך טעמא מפני שמעמידין אותה בחלב נאקה או חלב דבר אחר שהרי הוא מעמיד ואדרבה מדיהבי טעמא ר"ח מפני שא"א לה בלא צחצוחי חלב אם איתא דחלב נאקה עומד תפוק ליה משום זה שהוא טעם יותר נכון וחזק הרבה מצחצוחי חלב דקאמר ותו דקאמר בתר הכי בגמרא חלב למאי ניחוש לה אי משום איערובי ניקום דאמר מר חלב טהור עומד חלב טמא אינו עומד ומתרץ אי דקבעי לגבינה הכי נמי הכא במאי עסקינן דקבעי ליה לכמכא ופריך ונישקול מניה קלי וניקום ומתרץ כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי ליכא למיקם עלה דמילתא ואבע"א אם תימצי לומר דקא בעי לה לגבינה אימא דקאי ביני אטני ע"כ ואם איתא שיש מין בהמה טמאה שהוא עומד הרי נופלת כל הך שקלא וטריא דמאי פריך ומאי מתרץ. וכבר ידוע מ"ש הרשב"א בתשובה סי' צ"ח שהאריך הרבה בתוכחת מגולה על מי שמעיד היפך הכללים שיצאו מפי רבותינו הקדושים הביא דבריו בספר חמודות פרק אלו טריפות דף קע"ב יעו"ש שהאריך הרבה. שוב ראיתי בספר פרי תואר סי' קט"ו ס"ק ח' שכתב ששמע מפי מגידי אמת דבזמנים הללו חדשים מקרוב באו ומערבים חלב גמל עם חלב טהור והוא עומד ועוד הוסיף טעם לעושין כן משום שבתערובת עושים חמאה הרבה יותר מן הראוי אילו היה החלב בפני עצמו ודעתו נטתה לזה עי"ש אכן עכ"פ הסוגיא הנ"ל הויא תיובתיה ואין כח בידינו לומר שחז"ל לא ידעו סגולה זאת אלא שכדי לחוש לחומרא אינו מחליט הדבר וטוב לפני האלהים ימלט ממנה.