מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות י:ב
Maaseh Rokeach on Forbidden Foods 10:2 · מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות · free full Hebrew text
Open in the reader →בכל מקום ובכל זמן. כתב מרן הקדוש בסוף ערלה וכו' ואע"ג דבסוף פ"ק דקידושין אמרינן דפלוגתא דתנאי היא פסק כסתם משנה ובמנחות פ"י אמרינן דרבנן דבי רב אשי סברי חדש בחו"ל דאורייתא ע"כ. מה שהוצרך ז"ל להוסיף הא דרבנן דבי רב אשי וכו' כי היכי דלא תקשה ממ"ש הוא עצמו פ"ה מהל' סנהדרין ופ"ט מהל' רוצח דבתרי סדרי יש סדר למשנה והוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם לכך הוסיף הך במנחות דכיון דרבנן דבי רב אשי פסקו כן דהוה מארי דתלמודא להכי פסק רבינו כסתם משנה ועיין להתוס' יו"ט פ"ט דסוטה.
בין בפני הבית וכו'. משנה וגמ' שם וראיתי בס' ידי אליהו ז"ל שנתעצם הרבה בדברי הרב קרבן אהרן פרשת אמור דף רמ"ח בביאור הגמ' על כן באתי להצילו מפי הארי ז"ל כי אהרן קרבנו מהודר ומקובל ולא כמו שחישב עליו החכם ידי אליהו וכתב עליו דברים זרים לשומען עיין עליו. הנה במנחות דף ס"ח תנן משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך משחרב ביהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור אמר רב יהודה והלא מן התורה הוא אסור שנאמר עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן מפני שהן יודעין שאין בי"ד מתעצלין בו ע"כ במשנה והועתקה בתורת כהנים פרשת אמור. ובגמ' רב ושמואל דאמרי תרווייהו בזמן שביהמ"ק קיים עומר מתיר בזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר מאי טעמא תרי קראי כתיבי כתיב עד הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה כאן בזמן שביהמ"ק קיים וכו' ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו אפילו בזמן שביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר והכתיב עד הביאכם למצוה וכו' משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור מאי טעמא מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר וכו' ואי ס"ד למצוה משום מצוה ליקום ולגזור אמר רב נחמן בר יצחק ריב"ז בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר מן התורה אסור שנאמר עד עצם היום הזה עד עצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל ומי סבר לה כוותיה והא מפלג פליג עליה דתנן משחרב ביהמ"ק וכו' ר' יהודה הוא דקטעי הוא סבר ריב"ז מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר והא התקין קתני מאי התקין דרש והתקין וכו' ע"כ.
והתוס' ז"ל כתבו בד"ה בשיטת ר' יהודה אמרה וכו' מדוחק קושיא אחרת תירץ כן ר' נחמן דבסוף לולב הגזול דפריך התם מחצות היום ולהלן תשתרי וכו' ע"כ וכוונתן מבוארת דהרגישו דמי דחקו לר"נ ליכנס בזה הלחץ דר' יוחנן בן זכאי שהיה קודם לר' יהודה בשיטת ר' יהודה אמר להאי מילתא ודר"י טעה בדברי ריב"ז ועוד דוחק אחר עצום ורב דמדאורייתא אסור ומאי התקין דרש והתקין לזה כתבו ז"ל דמכח קושיא אחרת דאיתא פ' לולב הגזול הוכרח ר"נ לידחק בדבר זה ולתרץ נמי בעד ר' יוחנן וריש לקיש דס"ל בדברי הת"ק דלמצוה בעלמא הוא דלא אכלינן חדש עד אחר הקרבת העומר ומכיון שכן יש לנו שני דעות בסוגייא בביאור המשנה רב ושמואל ור' יוחנן וריש לקיש ע"פ פי' ר"נ וכן דעת הרב קרבן אהרן ז"ל ומ"ש שם ולדעתיה דר' יוחנן מה שהתקין ריב"ז הוא על דעתו דרבי יהודה וכו' ר"ל ע"פ פי' ר"נ כן הוא דאמר ריב"ז בשיטת רבי יהודה אמרה ונמצא דלרבי יוחנן כן הוא דעתו של ריב"ז אך רבי יוחנן גופיה ס"ל כת"ק לפי דעתו דאפילו בזמן שביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר ואינו מפרש דברי הת"ק כדברי ריב"ז.
והרב ידי אליהו כתב עליו וז"ל ומי גבר חכם יוכל להלום דברים אלו שר' יוחנן סבר יום הנף אסור מן התורה דעד עצם הוא עד ועד בכלל וזה דבר לא היה ולא נברא דבהדיא אמר רבי יוחנן דאפילו בזמן שביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר וכו' ע"כ הבין ז"ל בדברי הרב קרבן אהרן שמ"ש ולדעתיה דרבי יוחנן וכו' הכוונה שכן פוסק רבי יוחנן ולכך הקשה עליו דדבר זה לא היה ולא נברא אך אינו כן דכוונת הרב קרבן אהרן הוא כדבר האמור דלרבי יוחנן ריב"ז הכי ס"ל לא שר"י גופיה ס"ל הכי ומה שדחה הרב ידי אליהו פי' זה מכח הגהת רש"ל שהגיה ר' נחמן בר יצחק אמר במקום אמר ר"נ ב"י וכלומר דר"נ ב"י לא בא לתרץ בעד ר' יוחנן הרי תשובתו בצדו שכבר העיד שהרב חידושי הלכות חלק על רש"ל בהגהה זאת וסוף כל סוף גברא אגברא קרמית כיון שגירסת הרב קרבן אהרן היתה כן והרב חידושי הלכות ז"ל מסייעו מה מקום נשאר להקשות עליו מכ"ש וק"ו שהתוס' ז"ל מסייעין אותם ז"ל שכתבו דמדוחק קושיא אחרת תירץ ר"נ כן וכו' כלומר מלבד קושיא זו שמקשה תלמודא על רבי יוחנן. ומן האמור נתבאר דמה שהקשה עוד בס' ידי אליהו ז"ל במ"ש הרב קרבן אהרן ז"ל דעל דעתו דרבי יהודה התקין וכפי דעתו אמר שיהא יום הנף כולו אסור דלא ידע מאי קאמר אם רצה לומר דלדידיה לא ס"ל ותקין משום דחש לסברת רבי יהודה מי איכא מידי דאיהו סבר יום הנף מותר ותיקון איסור על דעת אחר ועוד דר' יוחנן בן זכאי קדם לר' יהודה וכו' ע"כ וכל זה גרם לו מפני שפי' דברי הרב קרבן אהרן דעל דעתיה דר"י דקאמר ר"ל שכן פסק הוא ההלכה ואינו כן אלא כוונתו מבוארת דלריב"ז הוא דקאמר הכי כלומר דלרבי יוחנן דעתו הוא דריב"ז נתכוון לדרבי יהודה כמ"ש להדיא בגמ' דריב"ז בשיטת ר' יהודה אמרה והרב קרבן אהרן ז"ל בא לבאר כוונת הגמרא בקיצור.
גם מה שנתעצם בס' הנ"ל למ"ש הרב קרבן אהרן ז"ל דלרב ושמואל למצוה אמרה תורה שבזמן שבית המקדש קיים ימתינו עד שיקרב העומר וכתב עליו דלא ידע אנה פנה דעת הגאון וכו' ע"כ זה גרם לו מפני שנתכוון להשיג עליו שאילו היה מפרש דבריו ע"פ האמת והיושר היה רואה שאין כאן תפיסה עליו דלמצוה דקאמר אין הכוונה כדברי רבי יוחנן וריש לקיש דביאור למצוה דקאמרי ר"ל דלא עבר הלאו וביארו הרב קרבן אהרן להדיא כשבא לפרש דבריהם לעיל אבל בדר"י ור"ל פשיטא ודאי דחיוב גמור הוא ומצוה דקאמר הרב כוונתו מצותו יתברך שהזהירנו מלאכול חדש בזמן שביהמ"ק קיים עד הקרבת העומר דוקא ולא חש לשנטעה בדבר כיון שהוא מבואר כשמש כדבר האמור ולא כמו שכתב עליו בס' ידי אליהו וז"ל ומה נעשה להרב הקדוש הזה דאגב ריהטיה ולרגל גודל מלאכתו לא עיין כל הצורך בסוגיא זו עכ"ל. באמת התפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר שאחרי המחילה הוא ניהו דלא שם לבו להצדיק הרב קרבן אהרן ע"פ הצדק כדבר האמור ומה שנראה לענ"ד מתוך דברי הרב קרבן אהרן ז"ל דלא היה לפניו הגמ' בשעה שכתב מ"ש אלא עיין כל הצורך בה וכתב הביאור בחכמתו הרמה ואמטו להכי מצא מקום הרב ידי אליהו לחלוק עליו אך האמת יורה דרכו כמבואר גם גמגם שם בדברי התוס' שהזכרנו והם ברורים כשמש אך אין להאשימו מפני שנמשך אחר עיונו ולפי דרכו נקיט ואזיל. שוב מצאתי להרמ"ך בכת"י שכתב עיין עליו הרי מבואר שגם הוא הבין דר' נחמן בר יצחק בא לתרץ בעד ר"י ור"ל כדברי התוס' ולעיקר השגתו הדבר מבואר דפסק כרבינא דבתרא טובא הוא כמ"ש מרן הקדוש וק"ל.