מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות י:ו

כלאי הכרם וכו'. יש מקום עיון בדברי רבינו אי ס"ל דמין אחד עם הגפן הוי דאורייתא ולקי עלה על האכילה מיהא דהא בדין זה לא הזכיר מלקות כי אם באכילה ובזריעה לא הזכירו וכן נראה ממ"ש כיצד מין ממיני תבואה וכו' דמשמע מין אחד לבדו עם הגפן או דילמא דבשני מינין קאמר ומאי דלא הזכיר מלקות כי אם באכילה משום דבעינן שיזרע שלשתן בבת אחת וכרבי יאשיה וכאן איירי שלא נזרעו בבת אחת וכן נראה ממ"ש או מיני ירקות שנזרעו דמשמע שהם יותר מאחת גם בפ"ה מהל' כלאים דין ה' כתב אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק או תבואה ואם עשה כן אע"פ שאינו לוקה הרי זה קדש וכו' ע"כ וגם לשון זה מסופק כנ"ל דמתחילה כתב ירקות דמשמע שהם יותר מאחת וסיים בצד הירק דמשמע ירק אחד והר"ן ז"ל בסוף פ"ק דקידושין הכריח מלשון זה דבחד מינא קאמר ומרן כ"מ הקשה עליו שם דאינו רואה מנין לו לומר כן בדברי רבינו. ותמיה לי מלתא דמלשון זה שכתב בפרקין יותר נוטין הדברים כדברי הר"ן ז"ל דבחד מינא קאמר וגדולה מזו שהוא עצמו כתב כן בב"י סי' רצ"ז למ"ש הטור דרבינו ס"ל דאפילו מין אחד עם הגפן אסור (שהוא כדברי הר"ן ז"ל) כתב עליו דהיינו מדכתב רבינו בפרקין מין ממיני תבואה או מיני ירקות דמשמע דבמין אחד מיירי ואע"פ שאפשר לדחות וכו' ממ"ש פ"ה דהל' כלאים אסור לזרוע וכו' משמע שפיר דאפילו במין אחד אסור בהנאה שהרי כתב שאסור ליטע הגפן בצד הירק או תבואה וירק לשון יחיד הוא וכן תבואה עכ"ל. מעתה יש לתמוה למה בפ"ה כתב על דברי הר"ן שהם כדברי בזוי דאינו רואה מנין לו לומר כן בדברי רבינו אכן האמת הוא ומבואר לכל מעיין שאין להכריח דבר זה מתוך דברי רבינו דיש לו פנים לכאן ולכאן כנ"ל.

אלא שאם נפרש דברי הטור והר"ן דאפילו בחד מינא קאמר וכן דעת התוס' בבכורות דף נ"ד יקשה עליו קושיא חזקה דמנא ליה לחלק בין זריעה לאכילה והנה דבדין זה לא חייב על הזריעה וגבי אכילה כתב אחרי זה והאוכל כזית מכלאי הכרם וכו' לוקה מן התורה ומנ"ל לחלק בהכי והרב לח"מ הניחו בצ"ע עיי"ש והרב ב"ח יו"ד סי' רצ"ז תירץ דהאי והאוכל קאי לעיקר הדין שכתב בריש פ"ה דהל' כלאים דהיינו בתרי מיני חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא קאי למה שסיים כאן עיי"ש וקשה טובא דא"כ הו"ל לרבינו לכתוב האוכל מכלאי הכרם וכו' דהוה משמע דהוי דין בפני עצמו השתא שכתב והאוכל בוי"ו הנוספת משמע דקאי אמה שסיים סוף דבר דברי רבינו סתומים וכן כתבו הרבה מן המפרשים עיין עליהם וצל"ע עד יבא מורה צדק.

כלומר פן תתרחק וכו'. הרב לח"מ ז"ל דקדק דלמה לא הביא רבינו דרשת התלמוד פן תקדש פן תוקד אש ולא תירץ כלום. ולענ"ד נראה הדבר פשוט דהכא לא קאי רבינו לדין השריפה אלא לדין הריחוק שאפילו זרען הגוי או עלו מאליהן וכו' נאסרו והיינו כמ"ש רש"י פרשת כי תצא שהוא מלשון ריחוק כמו אל תגע בי כי קדשתיך וכשבא רבינו לבאר דינן שהם בשריפה ביארו בפ"ה מהל' כלאים דין ז' מהך קרא גופיה שכתב שם אסור לזרוע ירקות וכו' ושורפין את שתיהם שנאמר פן תקדש וכו' הרי ששם דקאי לדין הכלאים וביאר שהם בשריפה הביא הדרשא דפן תוקד אש.