מעשה רקח על הלכות בכורות א:ה

מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחו"ל. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו מפני (שלא היה) [שהיה] גורס אלא בארץ. ולענ"ד נראה דטפי היה לו להקשות ממ"ש אלא הרי הוא כחולין ויאכל במומו ואם אינו נוהג בחו"ל למה לן להמתין עד שיפול בו מום הרי אין בו קדושה כלל לכן נראה פשוט כגרסתינו וכמ"ש מרן ז"ל וכן הכריח הרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש ח"ב ס' ר"ג והציל את רבינו מפי האריות הלא המה הרשב"א והרא"ש והרמב"ן ז"ל ובס' כתיבת יד קדמון מצאתי כתוב וז"ל הנוסחא אמתית בדברי רבינו היא כך מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחו"ל וכן ראיתי בספרי כתיבת יד הנמצאים פה מצרים וכן מצאתי שהעיד במגדל עוז שכך מצא כתוב בנוסח מוגה בחתימת רבינו ונוסחת הראב"ד בדברי רבינו היא אינה נוהגת אלא בארץ וכו' עד ולא יקרב אלא הרי הוא כחולין זה כתבתי בגליון.

ואח"כ מצאתי להרב ישמעאל בן חכמון שכתב בפירושו למסכת יו"ט וז"ל טעות גדולה אירע בזה לבאים אחריו ז"ל עד שכתבו בהלכותיו שמצות הבכור נוהגת בארץ ובחו"ל לפי שראו שבפירוש המשנה פסק שבכור חו"ל אינו נאכל אלא במומו הטעו אותם ספרים שכתוב בהם שאינה נוהגת אלא בארץ ואין זה דעתו ז"ל אלא חזר בו ממה שכתב בפירוש המשנה שכיון שהוקש למעשר דגן שהוא מעשר שני ומעשר דגן של חו"ל אין בו קדושה כלל מנין תחול קדושה על הבכור בחו"ל ועוד הרי בפירוש כתב בסוף ספר המצוות שחיברו אחר פירוש המשנה שאין מצות בכור בהמה נוהג בחו"ל עיי"ש מצות [עשה] ע"ט ודבריו ז"ל קב ונקי ואין אדם יכול לדייק בהם להוציא דבר מידי פשוטו ולומר שכוונתו ז"ל בסה"מ שחיברו אחר פי' המשנה, בענין הבאה והקרבה אבל בענין הקדושה בקדושתו עומד ואפילו בחו"ל ואינו נאכל אלא במומו שזה מן הנמנע הוא בדבריו מפני שלא בא לפרש אלא לסתום והטוען ואומר שנראה ונדחה הוא לפיכך אינו קרב אדרבה דחוי הוא מעיקרו כיון שלא נולד בארץ ודחוי מעיקרו לא הוי דחוי כדאיתא בפרק לולב וערבה ועוד ממה שכתב רבינו בכור שיצא לחו"ל ונפל בו מום מובהק ה"ז יותר על פי ג' בני אדם מכלל שאין דין בכור בהמה טהורה נוהג בחו"ל שאילו היה נוהג בחו"ל לא הוצרך לכתוב בכור שיצא לחו"ל אלא בכור של חו"ל בחו"ל ואין לומר שקדושת בכור היא קדושת הגוף ונוהגת אפילו בחו"ל שהרי במס' חלה שנינו בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו מכלל שבכור חו"ל חול הוא ולמה לא קיבלו ממנו להאכל בתורת בכור ואם נאמר יכולין היו לקבל ממנו לאכילה אינו מן הדין שאין לך בכור שהוא בכור לאכילה ולא בכור להקרבה כי אם בכור בעל מום ואם נאמר שזה כבעל מום הוא, כיון שבא מחו"ל יאכלו במומו ולמה נמתין עד שיפול בו מום אין לך מום גדול ממום הפוסלו להקרבה לעולם שאין לך ממנו שעת הכושר ואם נאמר שבחו"ל הוא שעומד בקדושתו בלבד וכי יתכן שיהיו קדושים בחו"ל ובכניסתן לארץ תסתלק קדושתם ואדרבה מצינו בפירות חו"ל שנכנסו לארץ שחייבים בחלה ובמעשרות וכשיצאו לשם ר' עקיבא פוטר והלכה כמותו ועוד כיון שאין הכהן זוכה בבכור בהמה טהורה בחו"ל מה קדושה יש בו וממה שלא מנו הבכור בכלל עשרה דברים שהכהנים זוכין בהם בגבולין בפרק הזרוע ובפרק הגוזל קמא נראה שאין הכהן זוכה בבכור בהמה טמאה בחו"ל ועל זה לא כתב רבינו דינים לבכור חו"ל שכיון שאמר חולין לא הוצרך לדבר אחר בו ואותם המעשיות הנאמרים בתלמוד בארץ ישראל היו מה שנאמר במס' יו"ט רבי יהודה נשיאה הו"ל ההוא בוכרא שדריה לקמיה דרבי אמי ביו"ט בא"י היה שאין נשיא אלא בא"י וריש גלותא בבבל כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין לא יסור שבט וכו' אלו ראשי גליות שבבבל וכו' ובפסחים בפרק אלו דברים הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם ובפ"ק דשבת אמרו גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה ואע"פ שכתוב שדריה לקמיה דרב אמי וקי"ל דכל רב מבבל י"ל שרב אמי עלה מבבל לא"י ואע"פ שנראה מסוף המעשה שבבבל היה י"ל שר' ירמיה ראה המעשה בא"י וירד וספר להם מה שהיה ועל זה שאמרו לו שהלכה כר' שמעון אמר מאן דהוא אזכה ואסק להתם ואגמרה לשמעתא מפומא דמרא. ולקמן אמרינן התם אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה ור' אמי מדייני א"י הוה כדאמרינן בסוף פ"ק דסנהדרין דייני א"י רבי אמי ור' אסי ומעשה דרב מרי בר רחל שהובא בפ"ק דבכורות שהיה לו בהמות טהורות והיה מקנה אזניהם לגוים בא"י הוה. ואע"ג דאמרינן בפרק (החולק רב אשי אשכחיה) [החולץ רבא אכשריה] לרב מרי בר רחל וכו' ומינהו (רב) עם השוטרין בבבל מ"מ משקלא וטריא דתלמודא דאתמרא התם עלה דההיא דרב מרי בר רחל דאמרינן והא אמר רב יהודה מותר לאדם להטיל מום בבכור וכו' התם וכו' ש"מ שודאי בא"י היה המעשה שהרי בכור חו"ל אין לו עסק בקרבן כלל אפילו כשהמקדש קיים נמצא שכל המעשיות אינן כי אם בבכור הארץ בלבד או בבכור שיצא מארץ ישראל לחו"ל. והא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין רבה בר חנה הוה נחית לבבל וכו' עד יתיר בכורות אל יתיר אין לומר על בבל הוא אומר לרבי שיתן לו רשות שיתיר שם בכורות דהא אסיקנא דלא מהניא רשותא אלא בעיירות של א"י העומדות על הגבולין בלבד ועליהם בקש רבי חייא שיתן לבן אחותו רשות לדון דרך הליכתו לבבל אבל בחו"ל אין רשות הנשיא מועלת אלא רשות ראש הגולה ועוד ראיה שכל דבר הנוהג בארץ ובחו"ל בפירוש שונין אותו במשנה או מבארים אותו בתלמוד כדתנן בבכורות מעשר בהמה נוהג בארץ ובחו"ל וכן בדיני זרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן בפירוש נמנו בשחיטת חולין שנוהגין בארץ ובחו"ל וכן כל ענין שנוהג בארץ ובחו"ל נשנה במשנה או נאמר בתלמוד כל שכן בחיבור רבינו ז"ל שכוונתו לבאר ולפתוח כל סתום, והוצרכנו להאריך ממה שעלה בידינו מדברי רבינו ומתלמוד שאין לך דין בכור בהמה טהורה בחו"ל כדי לסלק הטעות מכל וכל שאסור לקרות לחול קודש כמו שאסור לקרות לקודש חול עכ"ד. וע"ע להרב לח"מ ז"ל שפלפל בראיית הפסוק שהזכיר רבינו ולענ"ד נראה ידוע דרכו דרבינו שאינו חושש על זה ומביא הפסוק שישר בעיניו ושם הקשה ג"כ על רש"י בפי' החומש וכבר ידוע דבפי' החומש דרכו לפרש דרך הפשט: